לא יאמרו עוד ארון ברית ה'

בתוך חזון של נחמה ותשועה לשבטי הצפון, (כלומר: לעשרת השבטים) נשתלבו בספר ירמיהו דברים סתומים מאוד על מעמדו (או ביתר דיוק: ביטול מעמדו) של ארון ברית ה' בתודעת העם לעתיד לבוא. המלים "ארון ברית ה'" נזכרות בעניין זה פעם אחת בלבד, אולם כדי לנסות ולהבין את כוונת דברי הנבואה עלינו לקרוא ברציפות את ארבעת הפסוקים (יד-יז) שבפרק ג' בירמיהו: "שובו בנים שובבים נאם ה', כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, והבאתי אתכם ציון, ונתתי לכם רועים כלבי, ורעו אתכם דעה והשכיל, והיה כי תרבו ופריתם בארץ, בימים ההמה, נאם ה' לא יאמרו עוד 'ארון ברית ה'' ולא יעלה על לב, ולא יזכרו בו, ולא יפקדו, ולא יעשה עוד. בעת ההיא יקראו לירושלים 'כסא ה'' ונקוו אליה כל הגויים לשם ה' לירושלים, ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע".

הנבואה חוזה כאן, שרק מעטים מגולי ישראל יזכו לשוב אל ארצם: "אחד מעיר ושנים ממשפחה". ואולם לאותם שיזכו וישובו מובטחת אחרית טובה מהרבה פנים. ראשית: ייבטל הפירוד הישן, בין יהודה ואפרים, כולם יבואו אל ציון. שנית, כל העם יעזבו את האמונות והמעשים הרעים שנהגו בהם מלפנים, ויתנהגו בדרך יראת ה' הצרופה והאמתית. הבטחה זו מרומזת במלים: "ונתתי לכם רועים כלבי, ורעו אתכם דעה והשכיל". שלישית, המעטים, "אחד מעיר ושנים ממשפחה", שיבואו אל הארץ יפרו וירבו בה. הבטחה זו מרומזת במילים "והיה כי תבואו ופריתם בארץ". ולאחר כל הנחמות הטובות האלה באה ההבטחה המפתיעה: "ולא יאמרו עוד ארון ברית ה'". כדי להבין את המשמעות של ההבטחה הזאת נביא כאן נבואה אחרת של ירמיהו העשויה להפיץ אור על הנבואה הזאת: "הנה ימים באים נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, וישבו על אדמתם" (ירמיהו כ"ג, ז-ח). נמצא, שהנבואה חוזה, שהגאולה העתידה תהיה נפלאה יותר ושלמה יותר מן הגאולה ממצרים ותחת הזכרת יציאת מצרים יעדיפו בני ישראל להזכיר את יציאת הגולה מארץ צפון.

והנה, יוצאי מצרים נצטוו שלאחר שיבואו אל הארץ המובטחת, ויבואו אל המנוחה ואל הנחלה, יקבעו מקום לבית המקדש, שבו ישכן ה' את שמו לעולם. ושכינת ה' מסומלת בארון הברית אשר שני הכרובים עומדים עליו. והשכינה שורה, כביכול, בין הכנפיים הפרושות של הכרובים. וארון הברית עומד ב"דביר", ב"קודש הקדשים" שבבית המקדש. ושם, כביכול, מקום מושבו של ה', וכנפי הכרובים הן כאילו כסאו. והנבואה חוזה, שלעתיד לבוא, כאשר יפרו וירבו ישראל השבים מגלותם בארץ, ותגיע השעה לחדש את תפארת המקדש כבימי קדם, לא יחדשו את הארון, ואפילו לא יזכירוהו בדברים, ואפילו לא יחשבו עליו, ועל אחת כמה וכמה שלא יעשו ארון חדש. כלשון הנבואה "ולא יעשה עוד". נראה שהלשון הזאת רומזת ללשון הכתובים בתורה המצווים על משה "ועשית לך ארון עץ" (דברים י', א) ועל בני ישראל "ועשו ארון עצי שיטים" (שמות כ"ה, י). והנבואה חוזה, שלעתיד לבוא לא יחפשו בני ישראל את הארון הישן שעשה משה, ואף לא יעשו ארון חדש תחתיו, והדימוי של כסא ה' שהיה קשור לארון, יתקשר לעתיד לבוא אל כל ירושלים כולה, כמו שהנבואה אומרת: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'". בדברים אלה יש רמז כפול: הרמז האחד הוא, שלעתיד לבוא תגדל קדושת ירושלים, והקדושה שיוחסה לפנים לארון הברית בתורת "כסא ה'", תתפשט על כל העיר ירושלים. והרמז השני הוא, שעתידה יראת ה' להעמיק בקרב בני ישראל, והם יתארו בדבריהם את משכן ה' בלשון נשגבה ורוחנית יותר מאשר לפנים. ארון הברית והכרובים שעליו הם חפץ ממשי העשוי מלכתחילה להיות, כביכול, למושב ה'. ואילו העיר ירושלים, אף על פי שגם היא בנויה בידי אדם ועשויה חומר, הרי אינה יכולה להיחשב ככסא ה' אלא בדרך מליצה והעברה. ואם כן, הנבואה רומזת, שלא יהא לעתיד לבוא כל רהיט עשוי חומר לסמל את כסא ה', אלא ירושלים תקרא בלשון סמלית "כסא ה'".

ומסתבר שגם עניין זה קשור באחדות של שבטי הצפון עם שבטי ממלכת יהודה. שהדבר ידוע, שהעגלים שעמדו במקדשי ממלכת הצפון נועדו מלכתחילה לסמל את שכינת ה', ובעיני עושיהם ועובדיהם היו העגלים שבבית אל ובדן מקבילים לכרובים שבמקדש בירושלים. ואמנם, לפי התורה והאמונה הצרופה, העגלים נחשבים לעבודה זרה, ואילו הכרובים הם סמל חוקי, ונעשה במצוות ה', ולא כאן המקום לברר את ההבדל בין הכרובים והעגלים, ומדוע אלו כשרים ואלו פסולים. אבל ברור, שהדבר היה עשוי לעורר תהיות וספקות בקרב המוני העם. וגם מקור לויכוחים רבים בין הנאמנים לעבודת ה' שבירושלים, לבין הנוהים אחרי המקדשים בבית אל ובדן. ועל כן חוזה הנבואה שלעתיד לבוא לא יהא כל דבר העשוי חומר מיוחד לסמל את מושב ה', ורק ידברו על ירושלים כמסמלת באופן מופשט את מושב ה'.

 ועל פי שיטה זאת חזה גם יחזקאל הנביא את המקדש לעתיד לבוא, וקדש הקדשים שבו ריק מן הארון ומכל כלי שהוא, ורק ה' אלהי ישראל שוכן בו על כרובים נעלמים, שאינם עשויים בידי אומן, ואינם נראים לעין בשר ודם. ואכן, בבית שני לא היה ארון ולא כרובים. ואומנם יש באגדות שלעתיד לבוא יתגלה הארון שעשה משה ויעמוד בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו. ואולם יחד עם זאת נאמר גם שהמקדש ההוא יהיה של אש שירד מן השמים.