הלרשע לעזור ולשנאי ה' תאהב?

יהושפט מלך יהודה הלך לעזור לאחאב מלך ישראל במלחמתו בארם. אחאב נפצע במלחמה ומת, אבל יהושפט שב בשלום אל ירושלים. והנה יצא לקראתו יהוא בן חנני החוזה ובמקום דברי ברכה לקבלת פני המלך החוזר בשלום, הנביא משמיע באזני המלך דברי תוכחה: "הלרשע לעזר ולשנאי ה' תאהב, ובזאת עליך קצף מלפני ה', אבל דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות מן הארץ, והכינות לבבך לדרש אלהים" (דה"ב יט ב-ג). לשון השאלה שבראש דברי הנביא: "הלרשע לעזר ולשנאי ה' תאהב" היא שאלה שכוונתה נזיפה: "לא עשית כראוי בזאת שעזרת לרשע ובאת בקשרי ברית ידידות ואהבה עם שנאי ה'". תוכחה זו מעלה בזכרוננו את דברי המשורר בתהילים: "הלוא משנאך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי"  (תהלים קלט, כא-כב). אומנם התורה אסרה שנאת איש לאחיו, ככתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז). ואולם הכתוב בתהלים ובדברי הימים מלמדנו שאין איסור זה חל על שונאי ה' המתקוממים כנגדו, ולפי תפיסת הנבואה, שדבריה הובאו בדברי הימים, כל העובדים את העגלים של ירבעם בן נבט (ועל אחת כמה וכמה עובדי הבעל על פי שיטתו של אחאב) הם בכלל שונאי ה', שלא זו בלבד שאיסור השנאה אינו חל עליהם, אלא אף מצווה לשנאתם, ואסור לאהבם, וגם אסור להשתתף עמהם בכל דבר שהוא. עניין זה מצוי בדברי הימים בצורות שונות גם במקומות אחרים: יהושפט לא שמע לדברי יהוא בן חנני החוזה, ואחרי מות אחאב המשיך לקיים את בריתו עם מלכות ישראל, והתחבר עם אחזיה בן אחאב, כדי לעשות "אניות תרשיש" בעציון גבר. ונביא בשם אליעזר בן דו­­­­ֹדָוָהוּ הוכיח את יהושפט על כך ואמר לו "כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" (דה"ב כ לו). עניין דומה לזה נזכר בימי אמציה מלך יהודה. הוא ארגן לו גדוד שכירים מן בני אפרים ושילם להם מאה ככר כסף, ו'איש האלהים' (כלומר: נביא) בא אליו ואמר לו: "המלך אל יבא עמך צבא ישראל כי אין ה' עם ישראל כל בני אפרים" (דה"ב כה ז). נמצא, שזה אחד מן העקרונות שבספר דברי הימים, שהשיתוף בין מלכות יהודה ובין מלכות עשרת השבטים הוא דבר פסול ורע בעיני ה', משום שעשרת השבטים אינם נאמנים לעבודת ה', וה' הסיר את השגחתו מעליהם. ויהוא בן חנני החוזה אומר ליהושפט, שאמנם ה' קוצף עליו בגלל עזרתו לאחאב: 'ובזאת עליך קצף מלפני ה' (דה"ב יט ב) ואף על פי כן לא ייענש יהושפט על כך, משום שהוא, יהושפט, ביער את העבודה הזרה  ועובד את ה': "אבל דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות מן הארץ והכינות לבבך לדרוש האלהים" (דה"ב יט ג) .

לפי המושגים של ימינו, נקט יהושפט שיטה של הפרדה בין העניינים המדיניים לבין העניינים הדתיים. בעניינים מדיניים-חילוניים הלך יהושפט בדרך של שיתוף פעולה הדוק עם ממלכת ישראל, ואולם בכל העניינים הדתיים הלך בדרך שונה ומנוגדת לדרכם של מלכי ישראל. הפרדה זו בין ההתנהגות בעניינים חילוניים לבין ההתנהגות בעניינים הדתיים לא הייתה לרוחו של יהוא בן חנני החוזה, ואף על פי כן מצא גם הוא שהחיוב במעשיו של יהושפט, שהוא משליט את עבודת ה' ביהודה, מרובה על השלילה, ועל כן כף הזכות הכריעה ולא יבוא על יהושפט העונש הכרוך בקצף שיש עליו מלפני ה'.

לכאורה, אפשר לקבל את הרושם, שיהושפט הלך בדרך הנכונה, ודברי יהוא בן חנני החוזה נובעים מקנאות מופרזת. ואולם השתלשלות העניינים הוכיחה לבסוף את צדקת עמדתו של החוזה. שהרי לחזוק הברית בין שתי הממלכות התחתנו שני המלכים זה בזה, ואחאב מלך ישראל נתן את עתליה בתו לאשה ליהורם בן יהושפט מלך יהודה. ובסוף ימיה, כמעט שגרמה עתליה להשמדה גמורה של שושלת מלכות בית דוד. ועל פי שיטת הנבואה, ודאי שיש לומר, שכל זה בא כעונש על מעשה יהושפט שכרת ברית ידידות ושיתוף פעולה עם אחאב המלך הרשע עובד עבודה זרה, וכאן יש לנו דוגמה מעניינת ומשכנעת לכך, שאף אם דברי הנבואה נראים מתחילה כדברים תמוהים וסותרים את השכל הישר, בסוף מתברר שהתאמתו דברי הנבואה, ודווקא הם מיוסדים על התבוננות מעמיקה בכל המסיבות והתנאים של המציאות. ואין האמונה שהנביא צופה ברוח הקודש סותרת את הטענה, שדברי הנביא מיוסדים על הגיון מעמיק ונאמרים בתבונה יתרה על תבונתם של המדינאים, החושבים את עצמם בקיאים בתכסיסי המדיניות, שהרי רוח הקודש היא היא הנותנת לנביא את היכולת לחדור לעומקם של הדברים ולחזות את השתלשלותם.

לבסוף נעיר, שבעל דברי הימים מתייחס בשלילה אל מלכות עשרת השבטים, אבל לא אל האנשים בני עשרת השבטים, הוא מספר שאל המלך אסא הצטרפו אנשים רבים מאפרים ומנשה ושמעון (דה"ב טו ט). ובימי חזקיהו באו אל ירושלים אנשים מאשר ומנשה ומזבולון (דה"ב ל יא), ובימי יאשיהו אספו הלווים כסף למקדש בירושלים מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל ויהודה ובנימין (דה"ב לד ט).