יג מידות של רחמים במזמורי תהלים

מדות הרחמים שנאמרו למשה בסיני בשעת מתן הלוחות השניים (שמות פרק לד) ידועות בשם "שלוש עשרה מדות של רחמים", והן נאמרות פעמים רבות בתפילות הסליחות, והן באמת היסוד והעיקר בכל סדרי התפילות של הסליחות. ולפי אגדת חז"ל הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו לימד את משה את סדר אמירת "שלוש עשרה המדות" בתפילה ובתחנונים. וכן מובא בראש השנה דף יז ע"ב: "'ויעבר ה' על פניו ויקרא'. אמר ר' יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם". 

בלשון אגדה זו רמוזה העובדה, כי מתקופה קדומה מאוד, מימי משה רבינו בעצמו, היו מדות הרחמים האלה נאמרות בתפילה לבקשת סליחה ורחמים וישועה בעת צרה. וכן מצאנו, שבשעת חטא המרגלים התפלל משה בעד העם, והזכיר את מדות הרחמים ואמר: "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר: ה' ארך אפים ורב חסד, נושא עון ופשע" וגו' (במדבר יד יז-יח). וכן יש הזכרות רבות של המידות האלה בספרי הנביאים והכתובים ובמזמורי תהלים. נעיר כאן שהמספר "שלוש-עשרה" למדות של רחמים הוא ממדרש חז"ל ואינו מפורש בכתוב, וגם יש שיטות שונות איך מונים את שלוש עשרה המידות. ויש להוסיף על זה מה שכבר הזכרנו באחת משיחותינו הקודמות, שאין דרכם של אנשי המקרא, וביחוד של משוררי תהלים, לצטט את הדברים ציטוט מדויק. ועל כן, אין בשום מקום ציטוט מלא של כל הנוסח של הדברים שנאמרו למשה בסיני, כפי הנוסח הכתוב בשמות (לד, ו-ז), אלא המשורר מזכיר רק חלק מהן בשינויים קטנים או גדולים. 

במזמור פ"ו פסוק טו נאמר: "ואתה אדני אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת". אפשר לומר, שכאן הזכיר המשורר שבע מדות של רחמים בלבד, בנוסח זהה לנוסח שבתורה, מלבד שינוי קטן, שרוב הקוראים אינם שמים לב אליו, שבתורה כתוב שם הויה ואילו המשורר אמר "ואתה אדני", בשם של אדנות. פסוק זה מובא גם במזמור קג ושמה יש הזכרה מפורשת שהדברים הם המידות שנאמרו למשה בסיני: "יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו... רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד" (תהלים קג ז-ח). הלשון "יודיע דרכיו למשה" רומזת לבקשת משה: "הודיעני נא את דרכיך" (שמות לג יג). ובתשובה לבקשה הזאת, נאמרו למשה המידות, שהמשורר מביא מהן ארבע או חמש: "רחום וחנון ה', ארך אפים ורב חסד" (תהלים קג ח). ואף כאן שינה המשורר מסדר התורה, שבתורה נזכר שם ה' בתחילה: "ה' אל רחום וחנון" ואילו המשורר השמיט את השם "אל" והזכיר את שם ה' במקום השלישי. 

פסוק דומה לזה נמצא גם במזמור קמה: "חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד" (קמה ח). כאן שני שינויים לעומת הנוסח שבמזמור קג: במקום "ורב חסד" כתוב כאן "וגדל חסד", ובמקום "רחום וחנון" כתוב כאן "חנון ורחום". אשר לשינוי "וגדל" במקום "ורב", יש להעיר, ש"רב" היא המלה הארמית המתרגמת בדרך כלל את המלה העברית "גדול". ורמז לצרוף "וגדל-חסד", נמצא בתורה, בנוסח של תפילת משה בחטא המרגלים. לאחר שהזכיר שם משה את מדות הרחמים שנאמרו לו בסיני, כמו שהזכרנו בראשית שיחה זו, הוסיף ואמר: "סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך" (במדבר יד יט), השינוי בסדר המדות "חנון ורחום" לעומת "רחום וחנון" ניתן לבארו, לכאורה, משום שמזמור קמה ערוך על פי סדר אל"ף בי"ת, והמשורר זקוק לפתוח באות חי"ת, ועל כן אמר "חנון ורחום". אבל אין תשובה זו תשובה ממצה את כל העניין, משום שאת הסדר "חנון ורחום" אנו מוצאים גם בתפילה הרמוזה בנבואת יואל: "כי חנון ורחום הוא, ארך אפים ורב חסד" (יואל ב יג), וכן בתפילת יונה: "כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד" (יונה ד ב), וכן בתפילת הלוויים בימי נחמיה: "ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים ורב חסד" (נחמיה ט יז). באמת יש לסדר זה "חנון ורחום" גם יסוד בלשון התורה. בדברי ה' המכינים את משה למעמד של קבלת מדות הרחמים, ה' אומר למשה: "אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמות לג יט). ושם אפשר לומר, שהתורה הקדימה "וחנותי" לפני "ורחמתי", מפני שהדברים נאמרו למשה כתשובה לדברי משה האומר אל ה': "אם נא מצאתי חן בעיניך..."; "למען אמצא חן בעיניך..."; "כי מצאתי חן בעיניך" (שמות לג יב; יג; טז). והנה הצמד של הלשונות האלה "חן ורחמים" בא בתקבולת של הבקשה הפותחת את מזמור נא: "חנני אלהים כחסדך כרב רחמך מחה פשעי" (תהלים נא ג) והמשורר ממשיך שם ואומר "הרב כבסני מעוני, ומחטאתי טהרני, כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נא ד-ה). כאן המשורר רומז לנאמר במידות הרחמים שבתורה: "נושא עון ופשע וחטאה". שלושה כינויים אלה לעבירות על ציווי ה': "עון, פשע וחטאה", נזכרים ביחד פעמים אחדות במקרא ובתהלים, כגון במזמור לב: "אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה, אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה" (תהלים לב א-ב). שלושה כינויים אלה הם גם שלושת הכינויים לעבירה, הנזכרים בווידוי יום הכיפורים: "והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם" (ויקרא טז כא). יש למדרשי חז"ל ולפרשנים שיטות שונות בעניין ההבחנות השונות בין המשמעויות של "עוון" ו"פשע" או "חטאה". אולם אין לנו צורך כאן להיכנס לעניין זה, כי עיקר כוונת התורה בהזכרת שלושת הכינויים האלה ביחד לומר, כי ה' מכפר את כל העבירות של ישראל, ותהיינה העבירות האלה מכל סוג שהוא. ושלושת הכינויים האלה נזכרים בתורה במידות הרחמים ובווידוי יום הכיפורים, להודיענו, שביום הכיפורים מתגלות מדות הרחמים במלוא עוזן ותקפן. כמו שנאמר בהמשך הפרשה של יום הכיפורים: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל). ואף המשורר במזמור פ"ו, כמו שהוא רומז למדות הרחמים, כן הוא רומז לדברי התורה ביום הכיפורים: "לפני ה' תטהרו", והוא מבקש: "הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך" (תהלים פו יא). הבקשה: "יחד לבבי ליראה שמך", משמעה כלשון התפילה: "וטהר לבנו לעבדך באמת", ויסודה בדברי התורה ביום הכיפורים "לפני ה' תטהרו". 

על יסוד המידה "חנון" שבמידות הרחמים, מבקשים משוררי תהלים הרבה פעמים מאת ה' "חנני" כגון במזמור ד (פסוק ב): "חנני ושמע תפלתי". וגם במזמורנו, מזמור פו המשורר פותח (בפסוק ד): "חנני ה' כי אליך אקרא כל היום", ומסיים: "פנה אלי וחנני" (פסוק טז). לשון זו מלמדת שהמשורר עבר מן הרמז ל"חנון" שבמידות הרחמים, אל רמז ללשון ברכת כוהנים האומרת "יאר ה' פניו אליך ויחנך" (במדבר ו כה).