הדים לעשרת הדברות במזמורי תהילים

במזמור פ"א המשורר מעורר את ציבור המתפללים להריע לה' בהרבה כלי נגינה, ובייחוד בשופר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב" (ו). מן הזכרת המצווה לתקוע בשופר הוא עובר להטפת דברי מוסר לעם: "שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, אנכי ה' אלוהיך המעלך מארץ מצרים". הדברים מעלים בזיכרון את לשון פתיחת עשרת הדברות: "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני... לא תשתחווה להם" (שמות כ', א-ב).

להזכרה זו המשורר מקדים ציווי כפול לשמוע: "שמע עמי... אם תשמע לי", והפועל "שמע" מופיע במזמור עוד שתי פעמים: "שפת לא ידעתי אשמע" (ו), "לו עמי שומע לי" (יד). ומסתבר שהמשורר רומז כאן ששמיעת קול השופר מזכירה לו שמיעות אחרות, ובייחוד את עשרת הדברות ששמעו ישראל ביחד עם קול שופר חזק מאוד. מבחינה זאת יש לומר שמזמור זה הוא אבטיפוס לכל הדרשות וההטפות הנאמרות בבתי הכנסיות, לפני תקיעת השופר בראש השנה. והוא גם היסוד לנוסח ברכת ה"שופרות" המזכירה אגב השופר של ראש השנה את השופר של מתן תורה.

והנה כלל גדול בכל המקרא הוא, שדברים המצוטטים אינם מצוטטים מלה במלה כמו שהם במקור, אלא בשינויי נוסח כפי דרכו וצורכו של המצטט אותם. ואף כאן המשורר רומז למה שנאמר בעשרת הדברות, אבל אינו מביא את הדברים מלה במלה. בייחוד הדבר ניכר שהמשורר הופך את סדר הדברים. בתורה הסדר הוא: "אנכי ה' אלהיך" ואחר כך: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", ואילו במזמור  הסדר הוא: "לא יהיה בך אל זר" ואחר כך: "אנכי ה' אלהיך". ויש לומר על היפוך הסדר הזה שני טעמים. הטעם האחד הוא, שבתורה הדיבר "אנכי ה' אלהיך" משמש פתיחה לעשרת הדברות, ועל כן הוא קודם לדיבר "לא יהיה לך". אבל כאן במזמור, יש פתיחה אחרת, והיא: "שמע עמי ואעידה בך". ואחרי הפתיחה הזאת הביא המשורר את הדיבר "לא יהיה לך", ואחרי כן נתן את הנימוק למצווה הזאת, והיא כלולה בלשון הדיבר הראשון "אנכי ה' אלהיך". והטעם השני להיפוך הסדר במזמור הוא, שגם בתורה, לאחר הציוויים "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תשתחווה להם", נאמר הנימוק: "כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא" וגו'. ונמצא שהמשורר רומז לדברי התורה על פי הסדר החל מן "לא יהיה". עוד שינה המשורר מלשון התורה שבמקום לשון "יציאה ממצרים" – "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אמר המשורר לשון "העלאה ממצרים" – "אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים". לשון זאת נמצאת בתורה בסיום פרשיות החיות הטמאות והטהורות: "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים" (ויקרא י"א, מה). ושם התורה מדברת במאכלים אסורים ובמאכלים מותרים, ואף במזמורנו המשורר מסיים: "הרחב פיך ואמלאהו".

וכבר הזכרנו שהמשורר מקדים להזכרת עשרת הדברות את הפתיחה: "שמע עמי ואעידה בך". פתיחה זו מעלה את זכר דברי משה בפתיחת שירת האזינו: "ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ" (דברים ל"א, כח). וזכר שירת האזינו והפרשה הפותחת אותה ניכר גם בשינויים אחרים ששינה המשורר מלשון עשרת הדברות שבתורה: במקום "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תשתחווה להם ולא תעבדם", אמר המשורר: "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר". לשון זו רומזת לדברי שירת האזינו: "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" (דברים ל"ב, יב), בצרוף כתוב אחר בשירת האזינו: "יקניאוהו בזרים" (דברים ל"ב, טז), ובצרוף הכתוב בפרשת "וילך", המשמשת כעין הקדמה לשירת האזינו: "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו" (דברים ל"א, טז). והמשורר מסיים בברכה: "ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבש אשביעך". ואף ברכה זו מעלה זכר לדברי שירת האזינו: "ויאכל תנובת שדי ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור... עם חלב כליות חיטה" (דברים ל"ב, יג-יד).

זכר לעשרת הדברות בא גם במזמור אחר שבמזמורי אסף, והוא מזמור נ', וגם שם פתח המשורר את הזכרת עשרת הדברות בלשון דומה מאוד ללשון שבמזמור פ"א. וזה לשון מזמור נ': "שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי", כאן שינה המשורר את סדר המילים ושם את "אנכי" בסוף הדיבור ולא בתחילתו, ואף את שם ההויה, שב"אנכי ה' אלוהיך", שינה לשם אלוהות ועל ידי זה חזר על שם אלוהות שתי פעמים בדיבור אחד "אלהים אלוהיך אנכי". לא נאריך כאן בביאור הטעמים לשינויים האלה, רק נעיר שהדברים אמורים בתוך מזמור של תוכחה לאנשים יראי אלוהים, שכרתו ברית על קרבן שהקריבו לשמור את תורת ה': "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח", והמשורר מזכיר להם שאמנם הקרבן הוא כבוד לה': "זובח תודה יכבדנני"(פס' כג) אבל אין הקרבן מבטל את הצורך לשמור את המצוות שבעשרת הדברות, ששם לא נזכרו הקרבנות, ועל כן המשורר מוכיח שם את העוברים על המצוות המוסריות חברתיות שבעשרת הדברות: "לא תגנוב, לא תנאף, לא תענה ברעך עד שקר". ואלו דברי המשורר: "אם ראית גנב ותרץ עמו, ועם מנאפים חלקך, פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה".

וכמו שעשרת הדברות ניתנו, כאשר התגלה ה' בתוך האש כן המשורר צופה עתה, שה' יתגלה לדין ומשפט "אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד".

תודות לגב' שרה פריד על הקלדת החומרים