מדוע יהוא נענש על "דמי יזרעאל"?

שני בנים ובת נולדו לנביא הושע מאשתו גמר בת דבלים, ושלשתם נקראו בשמות בעלי סמל כפול: פורענות ונחמה. הבת נקראת תחילה "לא-רחמה" לסמל את נבואת הפורענות: "כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל" (א', ו). ולבסוף נהפך שמה לסמל של נחמה: "ורחמתי את לא רחמה" (ב', כה), ועל ידי זה נשתנה שם הבת מן "לא רחמה" אל "רחמה".

בן אחד נקרא תחילה "לא עמי" (א', ט) לסמל את נבואת הפורענות "כי אתם לא עמי" (א', טו), ולבסוף נשתנה שמו ונקרא "עמי" לסמל של נחמה: "אמרו לאחיכם עמי" (ב', ג). בשני המקומות האלה נשמטה המלה הקטנה "לא" מראש השם, כדי להפוך את השם לסמל של נחמה.

השם השלישי הוא שם בנו הבכור של הושע "יזרעאל", ושם זה עומד בצורתו זו בשני הסמלים ההפוכים: סמל הפורענות וסמל הנחמה. בפורענות נאמר: "כי עוד מעט, ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, והשבתי ממלכות בית ישראל, והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל" (א', ד-ה). ובנחמה נאמר: "כי גדול יום יזרעאל" (ב', ב); "וזרעתיה לי בארץ" (ב', כה).

הלשון שבנבואת הפורענות: "ופקדתי את דמי יזרעאל", רומזת לשני מאורעות הקשורים זה בזה ואירעו ביזרעאל. המאורע הראשון הוא רצח נבות היזרעאלי בימי אחאב, והמאורע השני הוא רצח יורם בן אחאב שמרד בו יהוא והרגו והשליך את גופתו בחלקת שדה נבות היזרעאלי, והצדיק את מעשהו זה באמתלה, כי הוא בא לקיים את דבר ה' בפי אליהו הנביא לנקום את דם נבות. שכן כתוב בספר מלכים בסיפור הרצח שרצח יהוא את יהורם, שפנה יהוא אל בּׅדְקַר שלישו וציווה עליו על אודות גופת יהורם הנרצח: "שא השליכהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי, כי זכר אני ואתה, את רוכבים צמדים אחרי אחאב אביו, וה' נשא עליו את המשא הזה, אם לא את דמי נבות, ואת דמי בניו ראיתי אמש, נאם ה', ושלמתי לך בחלקה הזאת, נאם ה'" (מלכים ב ט', כה-כו). והלשון שבהמשך נבואת הפורענות: "והיה ביום ההוא, ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל" רומזת לדרך שבה רצח יהוא את יהורם, ככתוב שם במלכים: "ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעיו" (מלכים ב ט', כד). נמצא, שכוונת הנבואה לרמוז, שמלכות בית יהוא נוסדה על שפיכות דמים, שנעשתה בירייה בקשת, וקיצה של המלכות יבוא במידה כנגד מידה: היא נוסדה על שפיכות דמים, ועל כן "ופקדתי את דמי יזרעאל". ושפיכות הדמים הייתה בירייה בקשת, ועל כן "ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל".

לפי הבנה זו הנבואה מגלגלת על בית יהוא חטא דמים כפול: דמי נבות היזרעאלי שנשפך בידי בית אחאב, ודמי בית אחאב שנשפך בידי יהוא. ואף על פי שלכאורה בדין הרג יהוא את יהורם, כדי לנקום את דמי נבות, ועל פי דבר ה' שבפי אליהו ואלישע – מתברר מלשון הנבואה בהושע שאין מעשיו של יהוא ברציחותיו הרבות נחשבות לו לזכות, אלא לחובה, לאשמה הרובצת על כל בית המלוכה, שנוסד על ידי שפיכות דמים אכזרית. והואיל ושפיכות דמים זו הוצדקה באמתלה, שהיא באה לנקום שפיכות דמים שקדמה לה – משיבה נבואת הושע ואומרת, שגם שפיכות הדמים הראשונה טרם כופרה, והיא תיזקף לחובת בית יהוא שהתיימר לנקום אותה.

ואין הבנה זו של דברי נבואת הושע סותרת את הכתוב בספר מלכים, שנמשח יהוא למלך בדבר ה' לנביאים אליהו ואלישע, כדי להאביד את בית אחאב. כי גם מבין השיטין של הכתוב בספר מלכים עולה שאין דעת כותב ספר מלכים נוחה מכל מעשי האכזריות של יהוא. אומנם כדרך המקרא כולו אין מספר הדברים במלכים מביע את הערכותיו שלו על הדברים שהוא מספר, אבל דרך הרצאת הדברים עשויה להעמידנו על הרושם והתגובה שהמספר ביקש לעורר אצל הקורא. והנה כל המרד של יהוא בבית אחאב מתואר בספר מלכים כשרשרת אחת גדולה של מעשי מרמה ורצח אכזריים שנעשו בנגוד לכללים המוסכמים אפילו לפי מנהגי המלחמות שבימי קדם. יהוא הרג את יהורם לא בקרב הנערך בין לוחמים שווים בכוחם, אלא בשעה שהיה יהורם חולה, פצוע ממלחמתו בארם. והכתוב מספר את הדברים שאמר יהורם בשעה שפגש בו יהוא: "מרמה אחזיה". ולא היה הכתוב מביא את הדברים האלה מפי יהורם בן אחאב אם לא שביקש הכתוב להעמיד את הקורא על מעשהו הנורא של יהוא, שמראה את עצמו כאילו הוא בא לבקר את מלכו שנפצע במלחמה עם האויב, וכוונתו להרגו במרמה. ועוד יותר הדבר ניכר בתיאור הריגת איזבל. ודאי שאיזבל אינה ראויה לאהדה מיוחדת מאת כותב ספר מלכים. ואף על פי כן הקורא את תיאור רצח איזבל בפקודת יהוא חש שיש יתרון באומץ לב ובאצילות לאיזבל על פני יהוא. איזבל אומרת ליהוא הבא להורגה "השלום זמרי הורג אדוניו" (מלכים ב ט', לא). והכוונה לזמרי שהרג את בעשא מלך ישראל בשעת מלחמה עם הפלשתים ומלך תחתיו שבעה ימים בלבד, ואחר כך שרף את עצמו באש. וכוונת איזבל לומר ליהוא, שגם הוא, יהוא, כמו זמרי, עשה מעשה נבלה בהורגו את המלך בשעת מלחמה עם האויב, וגם הוא ראוי לאחרית מרה כאחריתו של זמרי. ואף כאן יש לומר, שלא היה כותב ספר מלכים מביא את הדברים האלה מפי איזבל, לולי חשב שיש בדברים האלה צד של אמת. ואחר כך מסופר על יהוא, שהלך ואכל ושתה בשעה שנבלת איזבל רמוסה בביזיון ברגלי הסוסים ונאכלת בפי הכלבים. גם זה מעשה שאינו מלמד על רוח אצילה של יהוא. גם הדרך שבה נהג יהוא בשבעים בני אחאב, שערך את גולגולותיהם בשתי ערימות בשער העיר, ונשא נאום לפני העם נוכח ערמות הגולגולות האלה, הוא מעשה של עריץ אכזרי שמבקש להטיל אימה על העם, ואינו עשוי לעורר יחס של כבוד וחיבה אל המלך הנוהג כך. ולבסוף, מעשה המרמה שעשה יהוא בהריגת עובדי הבעל, שערך להם למראית עין טכס חגיגי מפואר לכבוד הבעל, וכשנתכנסו כולם הרגם עד האיש האחרון, היה לדוגמא ולמופת להרבה שליטים עריצים, שנזכרים לשמצה בקורות הימים, שהשמידו בדרך דומה לזאת את אויביהם, וודאי שאין יהוא ראוי לשבח על כך.

וראוי לציין, שאם כי אלישע הנביא הוא ששלח את נערו למשוח את יהוא, הרי בכל מעשי המרד של יהוא אין אלישע נזכר כלל, ושתיקה זו עשויה לרמוז לנו, כי ידו של הנביא לא הייתה בכל מעשי הרצח האלה, ודעתו לא הייתה נוחה מהם, ולאחר שנמשח יהוא למלך פרש אלישע הנביא והתבודד, ולא התעסק עוד בענייני הממלכה עד יום מותו, בימי מלכות יואש בן בנו של יהוא. ולא דבר ריק הוא, שנפטר אלישע מן העולם מתוך קצף על יואש, שלא ירה בקשת כמו שציפה אלישע (כמסופר במלכים ב פרק יג). והרי כאן שרשרת סמלית: יהוא יסד את מלכותו על ידי ששפך דמים בקשתו ביזרעאל. אלישע הנביא מסתלק מן העולם מתוך כעס על יואש שלא ירה בקשת כראוי, והושע הנביא מתנבא: "ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל".