אשא עיני אל ההרים

"אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". פסוקים אלה, הפותחים את המזמור, מעלים לפנינו תמונה של איש היוצא יחידי לדרך רחוקה, את הקטע הראשון של הדרך הוא עושה, כמנהג הימים ההם, בחברת בני לוויה. והנה הגיעו למקום שהדרך מתחילה להתפתל ולעבור בין ההרים. שם מתכוונים בני הלוויה להיפרד מהיוצא לדרך ולשוב למקומם. באותה שעה מפנה היוצא לדרך את מבטו אל ההרים, שביניהם עתיד הוא לעבור יחידי, והוא קורא: "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי". ואולם תכף כשהוא מסיים את השאלה, המביעה חרדה, הוא תופש את עצמו בכך, שחרדתו לא היה לה יסוד. והוא עונה בעצמו על שאלתו: "עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ". כינה כאן את ה' בתואר "עושה שמיים וארץ", משום שהוא הולך בדרך רחוקה, ויעבור בארצות זרות, אבל בכל מקום שיהיה בו, הוא יעמוד תחת חסותו ושמירתו של ה', שכל העולם כולו שלו הוא. וכשבני לוויתו שומעים את דבריו, שהוא בוטח בה', הם עונים לו בברכה: "אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך". הברכה "אל יתן למוט רגלך", כשהיא נאמרת במקום הזה, כוונתה העיקרית היא שההולך בדרך הקשה שבהרים, לא יכשל בהליכתו ורגלו לא תמעד. ואולם מצאנו שלשון זו הפכה למטבע לשון קבוע המבטאת את השגחת ה' על יראיו. וכן אומר המשורר במזמור ס"ו (פסוק ט): "השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו". וכן נוסח דבר זה בלשון פתגם חכמה במזמור נ"ה (פסוק כג): "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק". ומפני שהברכה היא כללית, היא מושכת אחריה הכרזה כללית: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (פסוק ד). דברים אלו מעלים בזכרוננו את דברי הנביא על צבא אויבי ישראל: "אין עיף ואין כושל בו לא ינום ולא יישן" (ישעיהו ה', כז). ומשורר תהלים רומז, שכנגד האויב שבארץ, אשר לא ינום ולא יישן, יש לישראל שומר בשמים, אשר אף הוא לא ינום ולא יישן. ודברי המשורר במזמור זה מיוסדים על הכלל הגדול שבמזמורי תהלים, ובתפילות ישראל בכלל, והוא הכלל, שחז"ל ניסחוהו בלשון: "לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור" (שבת פט ע"א). ולפיכך, לאחר שבירכו את היוצא לדרך בברכה: "אל ינום שמרך" – חזרו כולם, גם המלווים וגם היוצא לדרך, והכריזו: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". והכוונה לרמוז, שמי ששומר את כלל ישראל הוא ישמור גם את כל אחד ואחד מישראל. ונמצא, שמזמור זה מלמד ביטחון בשלוש דרגות של השגחה אלוהית. דרגה ראשונה: השגחה על כל העולם כולו: "עושה שמים וארץ". דרגה שנייה: השגחה על כל ישראל: "שומר ישראל". ודרגה שלישית: השגחה על כל יחיד ויחיד מישראל: "אל ינום שמרך".

חשיבות ההכרזה "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" ניכֶּרֶת גם בכך, שהיא נמצאת בדיוק באמצעיתו של המזמור, והיא נתונה בתוך מסגרת של לשונות שמירה. לפניה: "אל ינום שמרך", ולאחריה: "ה' שמרך". מן המילים "ה' שמרך" ועד סוף המזמור הם דברי ברכות הפרידה שמברכים המלווים את היוצא לדרך בשעה שהם נפרדים ממנו: "ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך". גם ברכה זו משמעותה כפולה ומכופלת: להולך יחידי בדרך הרי זו הבטחה שה' ישמרנו בכל אשר ילך, כשומר נאמן, שאינו זז מצידו של האיש שהוא ממונה על שמירתו. אולם הלשון "על יד ימינך" מעלה בזיכרון את ההבטחה למלך ישראל במזמור ק"י (פס' ה): "ה' על ימינך, מחץ ביום אפו מלכים". ההבטחה למלך, שה' יהיה על ימינו וישבר את אויביו, כוחה יפה גם ביחס לכל אחד ואחד מבני ישראל, שהרי המלך לא זכה להבטחה כזאת אלא בזכות ישראל שהוא עומד בראשם. ועוד מזכירה הלשון: "ה' צלך על יד ימינך" את דברי המשורר החסיד במזמור טז (פס' ח): "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" מצירוף הדברים עולה, שמי שדבק בה' ומשַווה את ה' לנגדו – זוכה שה' יהיה על ימינו וישמרנו מכל רע. ומשום שהיוצא לדרך במזמורנו אמר: "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" זכה לברכה: "ה' צלך על יד ימינך". את הרמוז בלשון "צלך" מפרטת הברכה הסמוכה: "יומם השמש לא יככה וירח בלילה". כלומר: כאשר תלך בדרך ביום לא תינזק מחום השמש, ואם תלך בלילה לא תינזק מאור ירח, שלפי אמונות נפוצות בעם, הוא גורם למחלות שונות למי שחשוף לאורו. וגם ברכה זו היא מעין הברכות, שנאמרו לכלל ישראל: "לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש" (ישעיהו מ"ט, י). והדברים מיוסדים על תיאור התורה את מסעות בני ישראל בצאתם ממצרים, כשה' היה הולך לפני מחנה ישראל, וענן פרוש על המחנה לשמרו מחום השמש ומכל מיני רעות. והמזמור מסתיים בברכה: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם". גם ברכה זו מיוסדת על ברכת התורה לישראל: "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" (דברים כ"ח, ו). 

לשון המפתח שבמזמור הוא לשון שמירה: "אל ינום שמרך... שומר ישראל... ה' שמרך... ה' ישמרך... ישמר את נפשך... ה' ישמר צאתך ובואך". והרעיון היסודי, שעליו מיוסדים כל דברי המזמור, הוא, שהשמירה הכללית, המובטחת לעם ישראל כולו, בדברי התורה והנביאים, חלה על כל אדם מישראל, הבוטח בה', ומכריז: "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". ועל כן דברי המזמור הזה הם מקור תקוה ועידוד וביטחון בכל המצוקות העוברות על העם כולו ועל כל אחד ואחד מבני העם: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".