האויבים הרשעים במזמורי תהלים

הרשעים ומעשיהם הרעים נזכרים פעמים רבות בספר תהלים. כמעט בכל מזמור ומזמור בתהלים נזכר כינוי מסוים של רשעים ומעשיהם הרעים. ואפילו במזמורים שעוסקים בשבחי ה' ובעניינים אחרים המשורר מזכיר רמז מסוים לרשעים. מזמור ק"ד כולו שיר שבח והתפעלות מגדולת הבורא הנראית בבריאה. והמזמור ההוא מסיים "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם" (תהלים ק"ד, לה). 

רבים ושונים הם כינויי הרשעים ותיאורי מעשיהם במזמורי תהלים. אפשר להבין את הדבר מבחינות אחדות: עיקר הרע שבעולם מקורו ביצר לב האדם שהוא רע מנעוריו, ועל כן כשמשורר תהלים מספר על סבלו ומתחנן לישועת ה', הוא מזכיר שמקור הרע והייסורים הבאים עליו הוא ברשעים ומעשיהם. ועוד הרבה ממזמורי תהלים הם תפילות של חסידים יראי ה' ושומרי תורתו, והם נתונים במחלוקת מתמדת עם אנשים או כיתות שחולקות על דרך התורה, או על פירוש התורה לפי שיטת אומרי המזמורים. ויש שהרשעים הנזכרים במזמורים הם הגויים השונאים את ישראל, רודפים אותו, וגם משעבדים אותו. הובעה גם השערה, שיש שהרשעים אינם בשר ודם ממש, אלא סמל לכוחות הרשעות והרע השולטים בעולם. וכבר אמרנו באחת השיחות הקודמות, שמזמורי תהלים אמורים בלשון סתמית וכללית העושה אותם יפים להיאמר בנסיבות רבות ושונות. ואף בעניין הרשעים כך הוא, אם כי יש כינויים רבים לרשעים ומעשיהם הדברים נשארים כלליים וראויים לסוגים רבים של מתנגדים ואויבים הקמים על החסידים אומרי מזמורי תהלים. 

על פי הדברים האלה נעיין במזמור ז' ונבחן את כינויי האויבים ומעשיהם הרעים. המשורר שבמזמור זה מספר, שהאויב רודף אותו ומבקש לטרפו כאריה, הוא צורר אותו ועלול להשיגו ולרמוס אותו. הרשע לוטש את חרבו ודורך קשתו ומכין כלי מות, ועושה חצים, וכורה בור להפיל בו את הצדיקים. ברור שאי אפשר לצרף את כל התיאורים האלה לתמונה אחת שלמה, ואי אפשר לחשוב שהדברים נאמרים במשמעות המילולית, אלא הדברים נאמרים בדרך משל ומליצה וכוונתם להביע את גודל האימה של המתפלל מפני אויבו, שאינו בוחל בשום תחבולה של רשע ומרמה כדי ללכוד את המתפלל ולהשמידו. לשון המזמור: "ה' אלהי אם עשיתי זאת אם יש עול בכפי אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם" (תהלים ז' ד-ה) עשויה לרמוז, שהאויב טוען שהמשורר הירע לו, ועל כן הוא בא להלחם בו. הלשון: "בור כרה ויחפרהו, ויפל בשחת יפעל, ישוב עמלו בראשו, ועל קדקדו חמסו ירד" (שם טז-יז), עשויה לרמוז, שהאויב מבקש להפיל את הצדיק במלכודת על ידי מעשי מרמה וזיוף. הלשונות "שפטני ה' כצדקי וכתמי" (שם ט) וכן הלאה, מיוסדות על מעשים בבתי הדין של בני אדם, שרשע תובע את הצדיק למשפט ומעיד בו עדות שקר. הלשון "ועדת לאומים" וכן "ה' ידין עמים" עשויות לרמוז, שהרשעים שבמזמור זה הם הגויים הרודפים את ישראל. הלשון שבראש פסוק ז "קומה ה' באפך" רומזת ללשון תפילת משה בנסוע הארון "קומה ה' ויפוצו אויבך" (במדבר י', לה). ותפילת משה בנוח הארון רמוזה בסוף פסוק ח: "ועליה למרום שובה" כנגד "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י', לו) שבתפילת משה. מצירוף כל הרמזים האלה אפשר להעלות השערה, שהמזמור נועד להיאמר באחת המלחמות שנלחמו בני ישראל עם אויביהם בימי קדם, כאשר היו מוציאים את הארון אל מקום המלחמה. ואחרי כל אלה, הדברים נשארים סתומים, ונותרו הרבה אפשרויות תנאים ונסיבות שבהם עשוי המזמור להיאמר. 

על האופי הכללי של הדברים במזמור אפשר לעמוד מתוך השוואת לשון המתפלל במזמור זה אל לשונו של יעקב אבינו בתפילתו לפני פגישתו עם עשו: "הצילני נא מיד אחי, מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני אם על בנים" (בראשית ל"ב, יב). כמו יעקב אבינו גם המשורר במזמור מבקש "הצילני", אבל יעקב מפרש היטב, מיד מי הוא מבקש להינצל, "מיד אחי, מיד עשו", ואילו המשורר מכליל ואומר: "מכל רודפי". כמו יעקב אבינו גם המשורר מביע את פחדו במלה "פן", אבל יעקב אבינו מפרש היטב מפני מה הוא מפחד:"פן יבוא והכני אם על בנים", ואילו המשורר אומר לשון מליצה "פן יטרף כאריה נפשי פורק ואין מציל".

בכתובת של המזמור כתוב, ששר אותו דוד על "דברי כוש בן ימיני" (תהלים ז', א), ולא נתברר לנו מי הוא "כוש בן ימיני". יש אומרים, שהוא אויב מאויבי דוד, שלא נזכר במקום אחר במקרא, ועל כן לא נודע לנו מה עשה לדוד ומה עשה דוד לו. וחז"ל דרשו ש"כוש" הוא כינוי של גנאי לשאול, ונענש דוד על שקרא לשאול בכינוי גנאי זה. ועל כן קרא דוד את המזמור הזה בשם "שגיון", כלומר: שגיתי ואני חוזר בי. ואמנם הדברים האלה הם דברי אגדה בלבד, ואינם פשוטו של מקרא, אבל מלמדים לקח מוסרי חשוב ואמיתי.