ובחרתי במקום הזה

שלמה המלך נענה על תפילתו בשעת חנוכת בית המקדש. ה' נראה אליו בלילה ואמר לו: "שמעתי את תפילתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח" (דה"ב ז יג) ובהמשך נאמר: " עתה עיני יהיו פתוחות ואזני קשובות לתפלת המקום הזה, ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם, והיו עיני ולבי שם כל הימים" (דה"ב ז טז)  ארבעה דברים מובטחים כאן בעניין בחירת המקדש:

ראשית שהוא 'בית זבח',

שנית – שהתפילות שמתפללים בו נשמעות ומתקבלות ברצון,

שלישית – שיהא שֵם ה' שָם עד עולם, כלומר: שידעו הכול, שהבית הזה הוא הבית ששכינת ה' שורה בו, ויהא הבית הזה מכונה 'בית ה''.

וההבטחה הרביעית היא: "והיו עיני ולבי שם כל הימים". והיא לשון מליצה, שפירושה, שהשגחת ה' תהיה נתונה שם תמיד. ובזה כלולות שתי ההבטחות הראשונות על "בית הזבח" ועל קבלת התפילות ברצון.

ואכן, בספר מלכים חסרים הדברים על 'בית הזבח' ועל התפילות, וכתוב שם רק:"הקדשתי את הבית הזה אשר בניתה לשום שמי שם עד עולם והיו עיני וליבי שם כל הימים" (מ"א ט' ג'). ובעל דברי הימים הקדים ובאר במילים פשוטות, שכוונת ההבטחה:"והיו עיני וליבי שם כל הימים" היא, שהזבחים והתפילות הנערכים שם יתקבלו ברצון.

והנה, יש לשים לב, שבכל תפילת שלמה בחנוכת בית המקדש מדובר רק על תפילות, ואילו קרבנות וזבחים אינם נזכרים שם אלא ברמז עמום בלבד: "ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה" (דה"ב ו כב; מ"א ח לא). ויש לומר בעניין זה, שבימים הקדמונים היו הקרבן והתפילה כרוכים זה בזה ומשלימים זה את זה, והמקריב קרבן היה גם מתפלל על הקרבן, והבא להתפלל לפני ה' היה מביא קרבן למען תקובל תפילתו ברצון, וראיה לדבר זה מלשון הבטחת נבואת הנחמה של ישעיה: "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישע' נו ז) הרי שעיקר שמו של הבית הוא "בית תפילה". ועם התפילות יביאו גם עולות וזבחים. ולעומת הכינוי "בית תפילה" שבדברי הנבואה בא בדברי הימים הכינוי "בית זבח". ואף על פי כן, גם לפי לשונו של דברי הימים עולה הרושם שהתפילה עיקר, והזבח טפל לה, אלא שהעדיף בעל דברי הימים את הכינוי "בית זבח" על הכינוי "בית תפילה", מפני שעל פי דיני התורה אסור  לזבוח זבחים בכל מקום שמחוץ לבית המקדש, ואילו להתפלל מותר בכל מקום. אלא שהמתפלל במקום שמחוץ למקדש, ראוי לו שיכוון את פניו ואת לבו אל מקום המקדש – והנה, כמו שהקדים בעל דברי הימים ובאר במילים פשוטות את הלשון הפיוטית: "והיו עיני וליבי שם כל הימים" כן הקדים ונתן הדגמה מוחשית ללשון ההבטחה "להיות שמי שם". התופעה הנראית בחוש ומעידה ששם ה' מצוי בבית המקדש היא האש היורדת מן השמים והענן הממלא את בית ה'. ועל פי זה מסופר בדברי הימים: "וככלות שלמה להתפלל, והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית" (דה"ב ז א) "כבוד ה'" האמור כאן הוא הענן. והתיאור הזה של התקדשות בית המקדש באש ובענן, דומה לתיאור שבתורה על המשכן שעשה משה במדבר. האש היורדת מן השמים ואוכלת את הקרבנות נזכרת שם בקרבנות היום השמיני למילואים: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים" (ויקרא ט כה). ואף 'כבוד ה'' יהיה נזכר שם: "וירא כבוד ה' אל כל העם"(ויקרא ט כד). ו"כבוד ה" הוא הענן, כמו שנזכר בסוף ספר 'שמות' בלשון שהיא יסוד התיאור שבדברי הימים: "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמ' מ לד).

תפילת שלמה בחנוכת הבית, לפי הנוסח שבדברי הימים, מסתימת בבקשה "קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עזך" (דה"ב ו מא), בקשה זו מיוסדת על לשון 'שיר המעלות' בתהלים (מזמור קל"ב),ומקורה הראשון בתורה, בתפילות משה בנסוע הארון ובנוחו (במדבר י לה-לו). והדבר ידוע, שהארון מתואר כמקום שהשכינה שורה עליו בין שני הכרובים שעליו, וכאשר הוכנס הארון אל מקומו בקודש הקדשים, היה זה סמל, שכביכול, נכנס ה' אל מקום מנוחתו הקבוע, והתורה אמרה: "כי בענן אראה על הכפורת" (ויק' טז א). וה'כפורת' היא המכסה שעל הארון. נמצא, שהענן שמלא את בית ה' היה הסימן שנתקבלה תפילתו של שלמה: "קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עוזך". והנה במלכים מסופר, שהענן מלא את בית ה', והיה זה תכף לאחר שהכניסו הכהנים את הארון אל קודש הקודשים. גם בדברי הימים מסופר העניין הזה, אלא שבעל דברי הימים סיפר את העניין הזה שתי פעמים: פעם ראשונה – לאחר שהכניסו הכהנים את הארון, מלא הענן את בית ה'. ובפעם השנייה לאחר שסיים שלמה את תפילתו, ירדה האש מן השמים וכבוד ה' מלא את הבית. יש להניח, איפוא, שכבוד ה' הוא דמות ענן מלא זוהר ומבריק מן האש. והנה בתורה מסופר, שלאחר שירדה האש ונראה כבוד ה':"וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם" (ויק' ט כד). ועל פי הדוגמא הזאת מסופר גם בדברי הימים: "וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו, והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (דה"ב ז ג). והנה, במלכים לא הובא העניין של רדת האש מן השמים. תחת זאת מובאת במלכים תפילה נוספת, שהתפלל שלמה לאחר שסיים את התפילה הקודמת. לפי התיאור שבדברי הימים אין מקום לתפילה פרטית זו של שלמה, אלא תחתיה באה הודיית כל העם כולו, אשר ראו ברדת האש וכבוד ה' על הבית. וההודיה ערוכה במטבע ההודיה הרגיל בתהלים: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".