מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך

כאשר הנבואה באה לבשר לישראל את הגאולה היא אומרת: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך". "פשעים" ו"חטאות" הם שני שמות לעבירות ולעוונות. ואין לנו צורך כאן לעמוד על הבדלי המשמעויות שביניהם. כי הנבואה הביאה כאן את שניהם בשתי צלעות מקבילות כדי להטעים, שיש כאן מחילה גמורה על כל העוונות מכל סוג שהוא, וכן "עב וענן" הבאים כאן בתקבולת, משמעותם אחת. "מחיתי" בלשון המקרא הוא "מחקתי" בלשון חכמים. הפשעים והחטאות מתוארים כאילו הם רשומים בספר הזכרונות לפני ה', ובשעת הסליחה הם נמחקים מן הספר. אבל יש שמוחקים דבר הכתוב בספר ובמקום המחיקה נשאר רושם כל שהוא, המעיד, שהיה כאן כתב שנמחק, ולכן הנבואה אומרת: "מחיתי כעב פשעיך". העב הנמוג אינו משאיר אחריו כל רושם שהוא במקומו. ויש שאדם מסתכל בשמים הבהירים, ואינו חש כלל, שרק לפני שעה קלה היו השמים מכוסים עננים, וכך, מבטיחה הנבואה, ימחה ה' את עוונות ישראל, מבלי שיישאר שום רושם שהיה לישראל עוון כל שהוא. ועוד: העוונות הם ככתמים שחורים לישראל, כמו שהעננים נראים ככתמים שחורים בשמים. וה' יסיר את הכתמים מעל ישראל ויטהרם, כמו שהשמים נראים טהורים לאחר שנסתלקו מהם העננים. ושמא משום כך נאמר לאחר "מחיתי כעב פשעיך" הדיבור: "רנו שמים כי עשה ה'.. ". ועוד: העוונות הם כמסך המבדיל בין ישראל ובין הקב"ה. כמו שהנבואה אומרת במקום אחר בספר ישעיהו: "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם" (ישעיהו נ"ט ב'). וסמל ההבדלה הזאת הוא הענן המסתיר מעיני הבריות את השמים אשר בהם נמצא ההיכל של מעלה, ומשם, כביכול, ה' משקיף על הארץ כמו שכתוב בווידוי המעשר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" (דברים כ"ו ט"ו). וכאשר ישראל חוטאים, ה' מסתיר את פניו מהם, וכאילו יש ענן החוצץ בינו לבין ישראל ומונע את תפילותיהם של ישראל להגיע אליו. כמו שהמקונן אומר "סכות בענן לך מעבור תפילה" (איכה ג' מ"ד). ועתה לאחר שנמחלו העוונות, נמחה הענן, וישראל שוב יכולים להתקרב אל ה', ואין מחיצה ביניהם.  ועל כן הנבואה ממשיכה ואומרת: "שובה אלי כי גאלתיך".

ויש לציין, שלשון "גאולה" נאמר מעיקרו בפדיון מי שנמכר לעבדות, כמו שנאמר בספר ויקרא: "אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו" (ויקרא כ"ה מ"ח). בעוונותיהם נמכרו בני ישראל לגויים, כמו שהנבואה אומרת במקום אחר: "הן בעוונותיכם נמכרתם" (ישעיהו נ' א'). ועתה, כאשר נמחקו העוונות, נמחק אתם גם  שטר המכירה שנמכרו בו לעבדים. ועל כן נגאלו מעבדותם, והם שבים אל ריבונם האמתי, אל ה'. וזהו שהנבואה אומרת "שובה אלי כי גאלתיך". והדברים נאמרים מעיקרם לבני גולת בבל, והנבואה מבשרת להם: "מחיתי כעב פשעיך", כלומר: כבר נתכפרו העוונות שבגללם נתחייבו ישראל להשתעבד בגלות בבל, וה' בא לגאול את ישראל ולהוציאם מארץ גלותם. ולפי זה הקריאה "שובה אלי" יש לה גם המשמעות: "שוב עם ישראל אל ארץ ישראל, שהיא ארץ הקודש, מקום שכינת ה'". ויש בפסוק זה שלושה עקרונות: מחילת העוון – "מחיתי כעב פשעיך"; התשובה – "שובה אלי"; והגאולה – "כי גאלתיך".

ושלושת העקרונות האלה נקבעו בסדר תפילת העמידה שבימות החול בשלוש ברכות רצופות: ברכת התשובה (הרוצה בתשובה), ברכת הסליחה (חנון המרבה לסלוח), וברכת הגאולה (גואל ישראל). ומסדרי התפילה שינו את הסדר הכתוב בדברי הנבואה והקדימו את התשובה לסליחה ללמדנו, שמי שעושה תשובה, סולחים לו את עוונותיו. אבל במקור הדברים, בנבואה, הסליחה קודמת לתשובה, לפי שהסליחה משמשת נימוק לעורר את העם לתשובה. ה' קורא לעם לשוב אליו, משום שעוונותיו של העם כבר נסלחו, ואין עוד דבר שיעכב את העם מלשוב אל ה'. והדברים מסתברים ביותר, כמו שכבר רמזנו למעלה, אם נזכור, שהנבואה נאמרה מעיקרה לגולי בבל. כל עוד שהייתה לגולים תחושה, שהם נושאים עליהם את עול העוונות שבגללם גלו לבבל, לא היו מסוגלים להיענות לקריאת הנבואה לתשובה, כי היו אומרים, כמו שיחזקאל נביא הגולה מביא את דבריהם: "כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה" (יחז' לג י). אולם כאשר נתבשרו מפי הנבואה, שכבר נמחקו עוונותיהם הראשונים, עשויים הם להיענות לקריאה לשוב אל ה' באמת, ולראות את עצמם כפותחים תקופה חדשה בחייהם, תקופה שבה לא יחזרו על מעשיהם הרעים הראשונים. נמצא שמחילת העוונות הקדומים לא היתה בגלל תשובתם של ישראל אלא ברצון ה' וברחמיו. וזהו שהנבואה אומרת בפרשה הקודמת לפרשתנו: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור" (יש' מג כה). הנבואה מדגישה כאן: למענו ה' מוחה את פשעי ישראל. כלומר: למען שמו שלא יחולל בגויים, הרואים את עם ישראל מושפל בגלותו. וכלל גדול הוא, שדברי הנבואה נאמרו לפי צורך שעתם, ועם זה הם עומדים בתקפם לדורות. ועל פי זה יש בשני הפסוקים האלה: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך" וכן הלאה, בצירוף הפסוק: "מחיתי כעב פשעיך" וכן הלאה, קריאה לכל בני ישראל שבכל דור ודור לשוב בתשובה שלמה אל ה', והבטחה טובה, שבעקבות התשובה יימחקו העוונות כליל ותבוא הגאולה. וכבר הטעימו עניין זה החכמים מסדרי נוסח ברכת הסליחה בתפילת יום הכיפורים. בבקשה שבברכה ההיא שני הפסוקים האלה באים מצורפים ביחד, וכך נאמר בה: "מחה והעבר פשעינו וחטאותינו מנגד עיניך, כאמור: 'אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור', ונאמר: 'מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך' ", ובחתימת הברכה ההיא נאמר: "כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון בכל דור ודור... ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה". לימדונו כאן החכמים מסדרי התפילה, כי הבטחת הנבואה וקריאתה לתשובה מכוונת לכל ישראל שבכל הדורות כולם, ומחיקת החטאים נעשית בכל שנה ושנה.