הרועים הרשעים ויום ה'

פרק י"א סתום הוא. לא נתבררה כוונתו למפרשים החדשים, ואף הקדמונים נחלקו בו. קושי נוסף מהווים שלושת הפסוקים הראשונים. יש הרואים בהם, כפרופ' קאסוטו ופרופ' סגל, סיום נבואה על הרועים שבאה בפרק י'. הרועים נתפסים כאן כמלכי האומות המושלים בישראל. הוראה זו של "רועים" לשרי העמים בין אם הכוונה היא למלך אשור ולנבוכדנצר או למלכי סוריה בימי החשמונאים, דומה שהיא יחידה במקרא. אנו מכירים את התואר "רועה" כתואר כבוד בין שהוא בא בחיוב: "והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם" (מיכה ה', ד), ובין שהוא בא בשלילה: "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים לא ידעו הבין" (ישעיהו נ"ו, יא) על כל פנים, הכינוי "רועים" מופיע תמיד למנהיגי ישראל ואילו בפרקנו הוא רומז למנהיגי-העולם ומתנבא עליהם פורענות. הוראה זו נשנית אף בפרק י', פסוק ג': "על הרועים חרה אפי ועל העתודים אפקוד".

אפשר שרמוזה כאן אותה אידאה שניסח ישעיהו על דבר "אשור שבט אפו" – של ה'. מלכי אומות העולם הופקדו על הנהגת תבל. הם רועים, מנהיגי הצאן, צאן "האדם", אולם הם מעלו בתפקידם ובמקום הנהגת צדק הם הביאו שעבוד, ובמיוחד לישראל, ועל כן עתיד ה' לצאת למלחמה ולהביסם. "קול יללת הרועים" עולה באוזני הנביא "קול שאגת הכפירים" כי שֻדדנו.

אולם יש שרואים בשלושת הפסוקים האלה חטיבה נבואית בפני עצמה, שאין לה קשר לא לפסוקים שלפניה ולא לפסוקים שאחריה, אם כי אחריה בפרק י"א פסוקים ד'-י"ז מופיע תיאור אליגורי על שני רועים. ברם, תיאור נבואי זה הוא סתום מאד ולמרות הניסיונות הרבים לפרשו אין הדברים מתיישבים על הלב. מסתבר שכאן בא תיאור הרועים כמנהיגי ישראל שאף הם מעלו בשליחותם ובעטיים באה מהומה לעולם; ואפשר שתיאור כפול זה של רועים כמנהיגי העולם ורועים כמנהיגי העם בא כמצע לנבואות החתימה של זכריה בדבר יום ה'. כאילו רוצה לומר מאחר והרועים האנושיים הכזיבו הן במישור האנושי והן במישור הלאומי אין תקנה אלא בשינוי ערכין וכדברי זכריה (י"ג, ז): "חרב, עורי על רועי ועל גבר עמיתי נאום ה' ה', הך את הרועה ותפוצינה הצאן", רק לאחר שדוד המערכות: "והיה ה' למלך על כל הארץ" מחד, ומאידך – "אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלקי" (י"ג ט).

רעיון נבואי זה מופיע אף בזכריה א' טו: "וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה", אולם לא רק אידאה זו משותפת לפרקים הראשונים והאחרונים של זכריה, אף החזונות בדבר יום ה', בייחוד על המלחמות הגדולות, נזכרות הן בפרק ב' והן בפרק י"ב.

את יום ה' כיום מלחמה רבתי, כיום משפט ופורענות על פושעי האומות ועל פושעי ישראל אנו מכירים ממקומות שונים במקרא. לענייננו קרוב במיוחד יחזקאל הרואה במלחמת גוג ומגוג על אדמת ישראל את המלחמה האחרונה לפני אחרית הימים במטרה של "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים" (יחזקאל ל"ח, כג). ומעניין שאף ביחזקאל מצויה תוכחה עזה על הרועים (בפרק ל"ד) – רועי ישראל, כמצע לתקופה אידיאלית של "והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דוד" (יחזקאל ל"ד, כג).

קשר זה בין מנהיגי העם הרשעים לבין יום ה' מופיע ביחזקאל במקום נוסף אבל במשמעות אחרת לגמרי. בתוכחה על נביאי השקר קורא הנביא: "לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום ה'" (יחזקאל י"ג, ד), דהיינו תפקיד המנהיג להזהיר את העם מפני יום ה', מפני המלחמה העתידה. בניגוד לכל זה הרי עפ"י ספר זכריה תיערך מלחמה זו במקום מאיים מאד – בירושלים, ויהיו לה שתי פנים: "ירושלים סף רעל לכל העמים סביב" "וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם" (זכריה י"ב, ב); אולם מבינות לתימרות האש של הקרב "והושיע ה' אהלי יהודה בראשונה, ובית דוד כאלוקים, כמלאך ה' לפניהם" (ז).

נקודת פגישה נוספת עם יחזקאל מוצאים אנו בדבר חזון המים היוצאים מירושלים "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם" (זכריה י"ד), וביחזקאל פרק מ"ז: "כי מימיו מן המקדש המה יוצאים".

אולם בכך לא מסתיים חזון יום ה'. אמנם תבוא פורענות על ירושלים, היא עתידה להילכד בידי הגויים, אבל רק מחציתה תצא בגולה, מהמחצית הנותרת תתחיל כאילו הישועה. שוב אנו נפגשים ברעיון השארית המופיע אף אצל נביאים אחרים. ברם, עפ"י נבואות זכריה תבוא אז מהפכה כללית בסדרי-הטבע: "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, והיה לעת-ערב יהיה אור" (י"ד, ז).