הברית על מלכות בית דוד

את מערכת הבריתות במקרא בין הבורא לברואים אנו מוצאים בשלושה מישורים: בין האלוקים לאנושות, בין האלוקים לישראל ובין האלוקים ליחידים באומה הישראלית.

    הברית בין האלוקים לאנושות נזכרת במקרא לאחר המבול: "ואני הנני מקים את בריתי אתכם... זאת אות הברית... וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלוקים ובין כל נפש החיה בכל בשר אשר על הארץ" (בראשית ט', ט).

    את חידושה של ברית זו ניתן לראות בברית בין הבתרים. בתוך העולם הגדול של האנושות נתייחד מקום לעולם הקטן של המשפחה הישראלית, ועל ייחודה של משפחה זו וקניין ארצה נכרתה הברית עם אברהם (בראשית טו).

    הברית בין האלוקים לישראל, ששורשיה נעוצים בתקופת האבות, נכרתה במעמד הר סיני ונתחדשה בערבות מואב. תופעות של חידוש הברית אנו מוצאים לכל אורך דרכה של ההיסטוריה הישראלית החל ביהושע וכלה באמנת נחמיה.

    אולם אנו שומעים במקרא אף על ברית מיוחדת בין האלוקים לאישים פרטיים. לפנחס בן אלעזר הכהן ניתנה ברית כהונת עולם, ולדוד בן ישי ברית מלוכת עולם. לראשונה שומעים אנו על הברית וההבטחה לבית דוד מפיו של נתן הנביא. בשמואל ב' פרק ז': "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כסאך יהיה נכון עד עולם". הבטחה זו שימשה כבסיס החוקי של שלשלת בית דוד, ואכן היא מופיעה בדברי-הימים כנימוק כבד משקל במאבק בין מלכות יהודה למלכות ישראל: "הלא לכם לדעת כי ה' א' ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח" (דברי הימים ב, יג, ה').

שלוש הבריתות האמורות אינן נפרדות זו מזו, אלא יש לראות אותן כשלושה מעגלים הנתונים זה בתוך זה. המעגל הראשון הוא המקיף את כל האנושות. בימי בראשית נכרתה הברית בין הבורא לברואיו, אלא שהללו לא עמדו במתח הדרישות של שמירת הברית ונוצר המעגל השני, המצומצם יותר, הברית בין ה' וישראל. אולם גם העם הנבחר לא עמד תמיד בפני התביעות של ההסכם והעיב על זוהר הברית הזו במעשי בגידה. כאן מקומו של המעגל השלישי – הברית בין האלוקים לכהונה. שבט לוי הנאסף לקול הקריאה "מי לה' אלי" (שמות לב, כ"ו) הוא זה שעליו נאמר: "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו" (דברים לג, ט'), ולנבחרים משבט זה נכרתה ברית מלח עולם.

    חופף למעגל זה הוא מעגל הברית על המלוכה. מלכות דוד נתפסת במקרא כמפעל נצחי של הבורא. אולם כשם שברית הכהונה מעידה על נצח משכן השכינה בישראל העם, כך ברית המלוכה אינה פרטית בלבד לדוד ולזרעו אלא היא ברית לישראל על נצח שלטון ישראל בעולם. מכאן מתבארת האמונה המשיחית, כי שלטון בית דוד משמעו שלטון עם ה', ומכאן שלטון מלכות שמים.

    הציר עליו נעים שלושה מעגלים אלו הוא האמונה בתיקון העולם ע"י תיקון ישראל. הנביא ישעיהו משתמש פעמיים בביטוי ברית עם: "ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים" (ישעיהו מב, ו'), "ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שוממות" (ישעיהו מט, ח'). יעקבסון ראה בכך מושג רב משמעי המציין את הייעוד כלפי חוץ המוטל על כל העם להביא אור לגוים, ישראל משיח לאומות, אולם המשיח כבחיר ה' מייצג גם כלפי פנים את ממשות הברית הקיימת בין ה' ובין עמו.

    אולם, יש לעיתים ונדמה כי הברית הופרה. מלכות בית דוד הופסקה, נכבשה, או חוללה. כזה הוא אף פרק פ"ט. על הרקע ההיסטורי שלו חלוקות הדעות. הפרופ' מ. צ. סגל מפרשו על מות יאשיהו, פרופ' קויפמן מדגיש שמדובר בפרק על מלך חי שמלכותו נפגעה, ולכן יש לדעתו לשייך את הפרק לתקופת חזקיהו הנכנע לראשונה מפני סנחריב. ואילו המלבי"ם מאחר את התקופה עד לימי צדקיהו.

    בפרק פט אנו מוצאים הדים לקשר שבין הברית האוניברסלית לברית עם בית דוד: "זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה" (פס' לז). אפשר שבביטוי "עד בשחק" מתכוון המשורר לקשת אות הברית בין ה' למין האנושי. מכאן שואב המשורר עידוד. כשם שנצחית היא הבריאה, כך נצחיים הם ישראל וכך נצחית היא מלכות בית דוד.

    על היסוד המקראי הזה קם ההיכל הגדול של האמונה בנצח המשיחיות. בגמרא (מסכת ראש השנה) מסופר על הקשר הסמלי שמצאו האמוראים בין נצחיותה של הלבנה לקיומו של בית דוד וטבעו את הנוסחה המפורסת "דוד מלך ישראל חי וקיים". בתקופת הגאונים אנו מוצאים מסורות על דוד הגואל שלוקטו בספרו של ד"ר יהודה אבן שמואל, מדרשי גאולה, וביותר העמיקו בעלי הקבלה לראות את הקשר בין התופעות הקוסמיות למלכות בן ישי, בין הלבנה הפגומה ההולכת ומתמלאת לבין ישראל השבים אל ה' אלקיהם ומבקשים את דוד מלכם.