ההתגלות למשה בנקרת הצור

אף על פי שכל דברי התורה דברי אלוקים חיים הם, מכל מקום ברובם מתיישבים הם על לבנו. ישנן פרשיות מוקשות וישנן פרשיות סתומות, ואנו עמלים בעזרת המפרשים לקרב  את הדברים אל ההבנה ואל ההרגשה. אולם, שזורים בחמשת החומשים פרקים שאין לך בהם אלא סודיותם בלבד. משלים אדם פרשיותיו עם הציבור, חוזר ושונה שניים מקרא ואחד תרגום, מעיין בדברי חכמים וסופרים ועדיין לא שקטה רוחו. הוא חש שהנה עומד הוא פנים בפנים עם הסתום, עם הנעלם. כזה הוא אף פרק ההתגלות שבפרשת כי תשא.

עניינים רבים בפרשה: שקלי הפקודים, הכיור וכנו, שמן המשחה וקטורת הסמים, המשכן והשבת, מעשה העגל ותפילת משה, ובסופה מצוות על הפסח ועל הביכורים, על הראיון ועל הבכורות. אבל כל הפרשיות הללו יש בהן מן ה"פשט", מן המובן, ואילו פרשת ההתגלות מי"ג המידות כולה עוטה מעטה סוד עליון.

לידתה של פרשה זו באותם ימים גדולים, ארבעים היום שבין שבירת הלוחות לנתינתן מחדש, בין י"ז בתמוז לא' באלול. משה רבנו מסתגר באהלו, מתבודד מתוך המחנה ומחפש את הדרך אל ה'. אותה התייחדות נפלאה של "פנים אל פנים" זכתה בדברי חכמים במדרש למשל עמוק:

"אתה מוצא "וידבר ה' אל משה", "ויאמר ה' אל משה", וכן אתה מוצא "ויאמר משה אל ה'", "וידבר משה אל ה'", משל למערה שהיא נתונה לשפת הים, עלה הים ומלאה, לא היה הים זז משם אלא מכאן ואילך הים נותן למערה והמערה לים, כך "וידבר ה' אל משה... ויאמר משה אל ה'"... (שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מה)

אכן, דבקות מופלאה, חיבור כמעט מוחלט, אלא שרצה משה אף את שערי ה"מעט" הזה לפרוץ, "ותחסרהו מעט מאלוקים" (תהלים ח', ו). כך בפי הרמב"ם:

"מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר "הראני נא את כבודך"? ביקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ב"ה עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים, כך ביקש משה רבינו להיות מציאות הקדוש ברוך הוא נפרדת בלבו משאר הנמצאים עד שידע אמתת המצאו כאשר היא" (הלכות יסודי התורה פרק א)

להוציא מהמפרשים האחרים שרואים את בקשתו של משה על רקע הנהגת עם ישראל ובעיית הצדק האלוקי: "כיון שראה משה שהיה שעת רצון, הוסיף לשאול, ואמר: "הראני נא את כבודך", כלומר: רוצה אני לשמוע ולראות ". (ר' יוסף בכור שור לשמות ל"ג, יז-יח)

אכן, היתה שם בהר מערה, נקרת מחיל, מקום מבחינה פיסית, אלא שבה נתגלה לו למשה הקשר בין עולם הגשם לבין מה שאחריו, בין האמת המוחלטת לבין האמת היחסית.

לא רק מקום להתבודדות ולהשגת השלמות אלא אף מקום כמדרגת מציאות, זו המדרגה הנאצלה שהשיגה משה. ואע"פ כן  נאמר " הנה מקום אתי" (ל"ג, כא) ואינו אומר אני במקום, שהקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו. ואין זו ההוראה הכפולה היחידה בפרשתנו. אף העמידה על הצור משתמעת לשתי פנים: משה ניצב על הצור – "ונצבת על הצור" (כא), והקב"ה עומד על הצור: "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב" (שמות י"ז, ו).

ואף זו מהמגולה ומהמכוסה בפרשתנו: ראיית העורף ואי-ראיית הפנים, גלוי וכיסוי. ועל הגבול – קשר של תפילין (בבלי ברכות ז', ע"א). האמת המוחלטת, זו שעליה נאמר "כי לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, כ), זו שדבר אין לה עם עולמנו. היחסיות אינה בתחום תפיסת האדם. ברם, חוטים סמויים מקשרים בין האמת המוחלטת לאמת היחסית, בין תפילין של ראש, שהם כנגד המחשבה הנאצלת, לבין האיש משה. הקשר בין עולמנו לבין מה שאחרי הפרגוד, הוא שנתגלה לו. וראית את אחורי – הראהו קשר של תפילין.

כל פרשת ההתגלות באה לו למשה לאחר קנאתו בעובדי העגל ואף הפטרת הפרשה בביעור עבודה זרה היא עוסקת: אליהו ועובדי-הבעל בהר הכרמל. וכן אמרו חכמים:

"אתה מוצא שמשה ואליהו שוים זה לזה לכל דבר: ... במשה "ויעבר ה' על פניו" ובאליהו "והנה ה' עובר"... משה בער עובדי ע"ז... ואליהו בער עובדי ע"ז ותפש נביאי הבעל ושחטם... משה נטמן במערה שנאמר ושמתיך בנקרת הצור ואליהו נטמן במערה שנאמר ויבא שם אל המערה וילן שם..." (ילקוט שמעוני מלכים א ,רמז רט)

ובגמרא נאמר: "אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית - לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי." (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יט  ע"ב)

ואע"פ כן אמרו:

"בדבר אחד מצינו משה גדול מאליהו, שלמשה אמר "ואתה פה עמוד עמדי" (דברים ה', כח) ולאליהו "מה לך פה אליהו" (מלכים א' י"ט, ט)" (פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ד - ויקח אליהו)

מבחינה זו כל אדם הוא מתלמידי אליהו, והוא שומע בת-קול יוצאת ממערת הר-חורב: מה לך פה, האדם, מה לך אצל הערפל אשר שם האלוקים.