היד ושני הפיות

היד ושני הפיות

בסיפור אהוד יש שימוש ספרותי מרובה באיברי גוף שונים, ובעיקר ב'יד', לצורותיה השונות: בני ישראל עושים הרע בעיני ה'; אהוד בן הימיני הוא איש איטר יד ימינו, וישראל שולחים בידו מנחה לעגלון; אהוד עושה לו חרב עם שני פיות (" גומד אורכה": אולי זו אמה; ראה רש"י ומפרשים נוספים); אהוד חוגר את חרבו על ירך ימינו; בתיאור חיסול עגלון, אהוד שולח את יד שמאלו, לוקח את החרב מעל ירך ימינו ותוקע אותה בבטנו של עגלון. החלב סוגר בעד הלהב, ויוצא הפרשדנה – אולי ההפרשות; העבדים חשבו שעגלון מסיך את רגליו; אהוד אומר לעם שה' נתן את מואב בידם; ולבסוף, מואב נכנעת תחת יד ישראל.

השימוש הרב באיברי גוף מוביל את הקורא לחפש להם משמעות נסתרת, ובעיקר ל'ידיים' השונות המופיעות בסיפור. נתחיל לעיין בפרטי הסיפור.

אהוד מוצג כך: "וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ, וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב"

באופן פשטני, המשמעות היא שאהוד הוא מבנימין, הוא שמאלי, ובני ישראל שולחים אותו להביא מנחה לעגלון; אך השימוש בביטויים 'יד' ו'ימין' מושך את הקורא לקשר בין הדברים: אהוד הוא אמנם בן הימיני , אך הוא איטר (=אטום, פגום) יד ימינו.  והנה, מייד נאמר שישראל שלחו בידו – כביכול אותה ה'יד' שהוזכרה קודם לכן – מנחה לעגלון. מכאן ואילך נוכל לראות עוד לשונות שניתן להבינן בשתי משמעויות, בשתי פנים, וכפל המשמעות ישחק תפקיד מרכזי בסיפור.

כך למשל כבר בפסוק הבא: "ויעש לו אהוד חרב" (טז). ההבנה הפשטנית היא לכאורה שאהוד עשה לעצמו חרב; אך ניתן בהחלט להבין את המילה 'לו' כמתייחסת לעגלון מלך מואב, שחתם את הפסוק הקודם! חרב זו יש לה שני פיות,  והיא מיועדת 'לו' לעגלון. ייחודה של החרב הוא בכך שאין לה פה אחד אלא שניים. כמו באיברי גוף אחרים בסיפור, ניתן להבין גם את שני הפיות באופן סמלי; הדבר קשור בין השאר בדרך שבה אהוד מחסל את עגלון.

כדי לגרום לעגלון להישאר איתו לבד, אהוד אומר לו: "דבר סתר לי אליך המלך" (יט). עגלון מבין מכך שיש לאהוד סוד לומר לו, ועל כן הוא משלח מעליו את כל הניצבים עליו. אך אנו הקוראים, היודעים מה באמת אהוד מתכנן לעגלון, מבינים את המשמעות הנסתרת של דבריו: 'דבר סתר' הוא דבר נסתר, כלומר אותה החרב שאותה הסתיר אהוד, ושנועדה "אליך המלך"! גם כאן ישנו כפל משמעות, וכפל משמעות זה הוא שגורם למותו של עגלון.

כך גם באמירה השניה של אהוד לעגלון: "דבר אלהים לי אליך" – שגורמת לעגלון לקום מעל הכסא. עגלון מבין שאהוד, שחזר בזה הרגע מן הפסילים, נשלח לומר לו דבר-מה משם. אך אנו, הקוראים, שזוכרים ש'דבר סתר' הוא החרב, מבינים גם כאן ש'דבר אלהים' הוא למעשה החרב שבאה להרוג את עגלון. אהוד, אם כן, רומז לנו שהוא רואה בעצמו שליח ה' להושיע את ישראל.

התכסיס כפול-המשמעות שבו השתמש אהוד הוא אותה 'חרב ולה שני פיות': דברי אהוד מובנים בשתי צורות, כביכול נאמרו בשני פיות שונים. 'חרב' מטאפורית זו, בשילוב עם החרב הריאלית שבה השתמש אהוד, הן כלי הנשק שהרג את עגלון.

לדברים ישנו עומק נוסף, ועל כך בפעם הבאה.