הסמליות בהענשת סוכות ופנואל

הסמליות בהענשת סוכות ופנואל

את השיעור הקודם סיימנו בקביעה שהענשת אנשי סוכות ופנואל בידי גדעון על כך שלא סייעו לו לא הייתה מוצדקת, לאור העובדה שהמרדף שאליו הלך היה מסע נקמה פרטי. מלבד זאת, היחידה הנידונה רצופה בסימבוליקה, המרמזת לכך שמעשי גדעון מנוגדים למטרת שליחותו המקורית.

את אנשי סוכות דש גדעון עם קוצי המדבר והברקנים. הדישה – פעולה המקבילה במקרא לחביטה (ראה ישעיהו כ"ח, כז) – מזכירה לנו את פעולתו הראשונה של גדעון בסיפור: חביטת החיטים בגת להניס מפני מדין. פעולתו הראשונה, עוד לפני שנשלח להושיע את ישראל, נועדה להציל את האוכל מיד מדין – לטובת ישראל, ואילו דישת אנשי סוכות בקוצים נעשתה למטרה ההפוכה – הענשת אנשים מישראל. סמיכות הפסוקים המדברים על הריגת אנשי פנואל והריגת אחי גדעון, מבליטה את הדמיון בין מעשי מדין למעשיו של גדעון: "וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר. וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר" (ח', יז-יח). גדעון הורג אנשים מישראל, כפי שמלכי מדין הרגו אנשים מישראל. בכל אלו מצטייר גדעון – שנשלח להושיע את ישראל כדמות הפועלת בדיוק להיפך, ודווקא פוגעת בישראל.

בפנואל, גדעון מנתץ את המגדל, ואף הורג את אנשי העיר. בתחילה נשלח גדעון לנתץ את מזבח הבעל של אביו בעפרה, ו'אנשי העיר' שם הם אויבי ה', עובדי הבעל; כעת גדעון מנתץ את מגדל פנואל, והורג את 'אנשי העיר' – אויביו האישיים, שמיאנו לעזור לו במרדף.

יתרה מכך; העיר פנואל מוכרת מסיפורי יעקב, שאף נתן לה את שמה:

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (בראשית ל"ב, ל)

בהקדשתו לשליחות, ציטט גדעון את דבריו של יעקב כמעט מילה במילה:

"וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ ה' אלוקים כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (ו', כב)

הענשת העיר פנואל (='ראיית פני האל') מסמלת את שיבוש אותה שליחות, שבה ראה גדעון מלאך ה' פנים אל פנים. אם בעבר ניתץ את מזבח הבעל, הרי שעתה גדעון מנתץ את מגדלה של העיר, המסמלת בשמה את שליחותו של גדעון בשם ה'. הדבר נעשה "בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם" (ח', ט), דבר המזכיר אף הוא את דבריו לאחר ראיית המלאך, שלאחריהן ה' אמר לו "שָׁלוֹם לְךָ" (ו', כג).

היחידה מסתיימת בהריגת זבח וצלמונע על ידי גדעון, לאחר שאלה דורשים שהוא זה שיהרוג אותם: "קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ" (ח', כא). גבורתו של גדעון פתחה את סיפור גדעון, כשהמלאך קרא אליו: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל"  (ו', יב). גדעון, שנשלח להושיע את ישראל בכוחו וגבורתו ('לך בכוחך זה'), משתמש בגבורתו דווקא לשם הנקמה האישית.