מנחתו של גדעון

מנחתו של גדעון

בפעם הקודמת סיימנו בשאלה: האם אכן ה' השתכנע מטענתו של גדעון, והסכים להושיע את ישראל למרות שלא חזרו בתשובה? ביחידה הבאה יישלח גדעון להרוס את מזבח הבעל בעפרה, ונראה מכך כי דרישה לחזרה בתשובה עדיין קיימת. יש, אם כן, להבין את שליחותו של גדעון בצורה מורכבת יותר: כשהוא נשלח להושיע את ישראל, הדבר כולל לשם כך גם את החזרתם בתשובה. ה' לא 'ויתר' כביכול על הדרישה לחזרה בתשובה; ה' אמנם כבר בחר מושיע, אך מושיע זה יישלח בצורה מפורשת להרוס את פולחן הבעל, לפני שיוכל לצאת למלחמה.

יתכן וה' רומז לגדעון עוד לפני סיפור הריסת מזבח הבעל, שהדרישה להסרת פולחן הבעל עדיין קיימת, וזאת בעזרת האות שמבצע המלאך במנחה שהגיש גדעון. תיאור האות מפורט ביותר – חמישה פסוקים שלמים (יז-כא), ויש להבין מה מטרת הפרטים. ניכר ההקשר הפולחני של האות. גדעון מביא גדי עזים ואיפת קמח מצות, והוא 'מגיש' מנחה. אך נשים לב להתרחשויות: בפסוק מודגש היכן מגיש גדעון את המנחה: "וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ" (ו', יט), והמיקום בו הוגשה – תחת האלה – הוא משמעותי, שכן המלאך מגיב בדרישה לקחת את המנחה ולהניחה במקום אחר, 'אל הסלע הלז'. נראה שהמלאך לא מוכן לקבל את המנחה במקומה הנוכחי תחת האלה. אף ייתכן שכינוי הסלע 'הלז' מעיד על הריחוק מן המקום בו עומד המלאך, כביכול אומר הוא לגדעון: 'הרחק את המנחה הזו ממקום זה'. שפיכת המרק יכולה אף היא להתפרש כביטוי של זלזול במנחה זו.

מדוע המלאך לא מוכן לקבל את המנחה תחת האלה? בעבר (שיעור מס' 26) עמדנו על כך שתחת האלה היו מקריבים לעבודה זרה. גדעון מן הסתם התכוון בפשטות לתת למלאך מנחה, ולא הגיש אותה תחת האלה אלא רק משום ששם ישב המלאך; אך המלאך מנצל זאת כדי להבהיר לגדעון בצורה סמלית נקודה חשובה – בכך שהוא אינו מוכן לקבל את המנחה תחת האלה – מקום בו נוהגים להקריב לבעל, הוא רומז לגדעון כי למרות שה' שלחו להושיע את ישראל, הוא לא מוכן לוותר על דרישתו העקרונית שישראל יחזרו בתשובה. המלאך דורש מגדעון לקחת את המנחה שהגיש, להרחיק אותה מן האלה הפולחנית ולהניחה על הסלע. רק אז עולה האש מן הצור ואוכלת את המנחה – ביטוי מקובל במקרא לקבלת הקרבן לרצון בעיני ה'.

אם נכונים דברינו עד כה, יתכן ויוסבר חילוף תמוה בשמות ה' ביחידה זו. לאורך היחידה שולט שם הוי"ה, והמלאך מכונה 'מלאך ה''; אך כשהמלאך מגיב להגשת המנחה תחת האלה, הוא מכונה לפתע 'מלאך הא-להים'! ייתכן שהגשת המנחה 'תחת האלה' מבטאת ריחוק רעיוני מה', ולפיכך המלאך מכונה 'מלאך הא-להים' – שמו הכללי של האל, ביטוי המבטא ריחוק. כשגדעון יגיש את המנחה במיקום ובדרך הרצויים, המלאך ישוב להיות 'מלאך ה''.

היחידה מסתיימת בכך שגדעון בונה מזבח לה' וקורא לו על שם המאורע, ובכך מקים צורת עבודת ה' ראויה, כתחליף לקודמתה.