פרעה "אשר לא ידע את יוסף" והדור "אשר לא ידעו את ה'"
פרעה "אשר לא ידע את יוסף" והדור "אשר לא ידעו את ה'"
פסוקים ו-י בפרק ב' של ספר שופטים מבוססים, כאמור בשיעור הקודם, על חתימת ספר יהושע. אך לפסוקים ח-י יש הקבלה גם לפסוקים אחרים במקרא. פסוקים אלה מקבילים במידה רבה לסוף ספר בראשית ותחילת שמות:
|
וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹןבְּמִצְרָיִם׃ |
וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן עֶבֶד ה' בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: וַיִּקְבְּרוּאוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת-חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר-גָּעַשׁ: |
|
[וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה... וַיְהִי כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:] |
|
|
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא... |
וְגַם כָּל-הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל-אֲבוֹתָיו |
|
וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף׃ |
וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אֶת-ה' וְגַםאֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל׃ |
יוסף ויהושע הם היחידים במקרא שמתו בגיל 110; ויהושע הוא משבט אפרים בן יוסף, דבר המוסיף לזיקה ביניהם. בדומה לדור יורדי מצרים, שאחרי מותו קם מלך חדש שלא ידע את יוסף, כך גם אחרי דור הנכנסים לארץ קם דור אחר אשר לא ידע את ה'.
מעניין לראות שמחבר ספר שופטים ראה את בראשית ושמות כרצף אחד, כך שיכול היה להשתמש בסוף בראשית ותחילת שמות יחד, ולסמוך על כך שגם לקוראים יהיה ברור איזו הקבלה הוא יצר.
אך מה באמת משמעות ההקבלה?
נשים לב שבהשוואה זו, הדור החדש שנולד בארץ מקביל למלך מצרים שהיה אחראי על שיעבוד בני ישראל, ובעוד שהוא לא ידע את יוסף – הדור החדש של ספר שופטים מתואר כמי שלא ידע את ה'. מדוע, בעצם, מתואר מלך מצרים כמי שלא ידע את יוסף (בעיקר לאור העובדה שבהמשך ספר שמות הוא אומר במפורש "לא ידעתי את ה'..."; כך שגם זה יכול היה להתאים כאן)? נדמה שהמשמעות ברורה: יוסף מוצג כמי שהציל את מצרים בימי הרעב, ואת כל הצלחתה הכלכלית והמסחרית של מצרים יש לזקוף לזכותו. מלך מצרים ש'לא ידע את יוסף' מתואר כמי שלא מכיר במיטיבו, ומשעבד את משפחתו של יוסף – האדם שהוא חב לו את עוצמתו ועוצמת ארצו.
באופן דומה מוצג הדור הנולד בארץ בספר שופטים. את כל מה שיש להם – ארץ ונחלה, עצמאות ושגשוג – יש להם בזכות מעשיו של ה', שהוציאם ממצרים ונתן להם את הארץ. ועם זאת, הם לא מכירים במיטיבם, ובפסוקים הבאים יתוארו כמי שעוזבים "את ה' אלהיהם המוציא אותם מארץ מצרים" והולכים לעבוד את הבעלים. הפסוק אף מדגיש את העובדה שהם לא מכירים בטובה שה' עשה להם; הם "לא ידעו את ה', וגם את המעשה אשר עשה לישראל".
ההקבלה לפרעה מלך מצרים מבליטה את גודל כפיות הטובה. בדומה למלך מצרים, גם ישראל בארצם לא מכירים במי שעשה להם את כל הטובה. מלבד זאת, להקבלה לפרעה המשעבד יש ערך מוסף: ישראל עוזבים את ה' אלהי אבותם, שהוציא אותם מארץ מצרים, ובכך הם נעשים דומים לאדם שבעצם שיעבד אותם במצרים.
שעורים ומאמרים קשורים