בין הורשה לאי הורשה ביהודה ובנימין

בין הורשה לאי הורשה ביהודה ובנימין

בני יהודה מקיימים את הבטחתם ועוזרים לבני שמעון לכבוש את נחלתם (שופטים א, יז). לאחר מכן הפסוקים מסכמים את כיבושי יהודה:

 וַיְהִי ה' אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם. (יט)

ה' היה עם יהודה, ובכל זאת לא איפשר להם להוריש גם את יושבי העמק. עובדה זו תקבל משמעות בהמשך הספר, שם יפורש שעמים מסוימים נשארו כדי לנסות את ישראל.

פסוק כ חוזר על העובדה שצויינה כבר בפסוק י, שחברון נכבשה והענקים שבה חוסלו. ייתכן שהחזרה הזו נועדה ליצור מסגרת ספרותית לכיבושי בני יהודה בנחלתם; לאחר הפתיחה העוסקת במלחמת בזק (א-ז), תיאור כיבושי יהודה נפתח בכיבוש ירושלים (ח) ולאחר מכן בכיבוש חברון (י); תיאור זה מסתיים כאן בכיבוש חברון (כ), ולאחריו אי כיבוש ירושלים (כא). בכך נוצרת המסגרת הבאה:.

כיבוש ירושלים על ידי יהודה (ח)

כיבוש חברון (י)

שאר הכיבושים

כיבוש חברון (כ)

אי כיבוש ירושלים על ידי בנימין (כא)

מלבד זאת, החזרה על כיבוש חברון על ידי כלב בסמוך לאי-כיבוש ירושלים על ידי בנימין, יוצרת ניגוד ביניהם:

וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת-חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּם אֶת-שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק

וְאֶת-הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה

בניגוד לכלב שהוריש, בנימין לא הורישו. הניגוד ביניהם מובלט על ידי היפוך סדר הנתונים בפסוק: בעוד שבפסוק הראשון קודם מופיע הפועל 'ויורש', ואחר כך המושא הישיר 'שלשה בני הענק' – שאותם הוריש; בפסוק הבא הסדר הפוך – ראשית המושא הישיר, 'ואת היבוסי יושב ירושלים', ורק אחריו הפועל 'לא הורישו'. הביקורת כנגד שבט בנימין ברורה: כלב הולך לבדו ומוריש עיר ענקים, ואילו שבט בנימין כולו לא מוריש את ירושלים.

הפיכת סדר הנתונים בצורה זו כדי להביע ניגוד היא תופעה נפוצה בתנ"ך, ואביא שלוש דוגמאות:

וַיְהִי-הֶבֶל רֹעֵה צֹאן

 וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה (בראשית, ד, ב)

 וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ

 וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה (בראשית, ד, ד-ה)

וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה

 וְשָׁאוּל עָלָה אֶל-בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל (שמ"א טו, לד)

היחידה כולה – פסוקים א-כא – מסתיימת בהיגד 'עד היום הזה', היגד שבמקרים רבים בתנ"ך משמש כחתימה וסיום. באופן זה מתחלק פרק א לשניים. היחידה הראשונה עוסקת ביהודה, ורובה חיובית; יהודה כובש ומוריש, ורק פסוק או שניים בסוף מעיבים על התמונה הכללית. בחלק השני, שבו נעסוק בשיעורים הבאים, יובאו כיבושיהם של שאר השבטים, ובו התמונה תהיה שונה בתכלית, וביקורתית הרבה יותר.