ניתוץ מזבח הבעל

ניתוץ מזבח הבעל

ה' שולח את גדעון להרוס את מזבח הבעל ואשרתו, לפני שיוכל להלחם במדין. הקשר בין ניתוץ המזבח לניצחון על מדין מרומז בפר השני שגדעון נדרש לקחת, המכונה 'שבע שנים' מספר הזהה למספר השנים שהיו ישראל תחת מדין (ו', א); וכן נרמז בציווי לבנות את המזבח לה' "עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה" (ו', כו) – ביטויים המעלים קונוטציה של מלחמה, ומקשרים את המעשה עם המלחמה הקרבה. כמובן, עיתויו של הציווי לנתוץ את מזבח הבעל מעיד על הקשר למלחמה, משום שהוא ניתן מיד לאחר שה' שלח את גדעון להושיע את ישראל, ומיד לפני שגדעון יתחיל בביצוע שליחותו הצבאית.

ישנן מספר זיקות בין היחידה הקודמת, שליחת גדעון להושיע את ישראל, ובין שליחתו להרוס את מזבח הבעל. בשתי היחידות גדעון בונה מזבח לה', ובשתיהן גדעון מקריב לה' קרבן: בראשונה – מנחה, ובשניה – עולה. סיומן של שתי היחידות דומה: שתיהן מסתיימות בקריאת שם ("וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם" [ו', כד]; "וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל..."[ו', לב]), ומשמעות השמות השונים הפוכה, 'ה' שלום' מול 'ירובעל': עם ה' בא שלום, ואילו עם הבעל – ריב! ההשוואות הללו, המדגישות דווקא את הפן התיאולוגי-דתי בסיפור, מחזקות את ההרגשה שהנושא הנידון בעלילת סיפור גדעון הוא אמוני-דתי ביסודו.

ה'החזרה בתשובה' לא הצליחה. אנשי עפרה, האדוקים בפולחן הבעל, פועלים למציאת ה'כופר' מנתץ המזבח. תיאורם של אנשי עפרה כעובדי בעל אדוקים מוביל את הקורא להבין כי בני ישראל – המיוצגים כאן על ידי אנשי עפרה – לא ראויים לישועה. הכתוב מדגיש זאת גם על ידי השוואתם של אנשי עפרה לאנשי סדום (בראשית יט). בשני המקרים מתכנסים אנשי העיר אל בית תושב מקומי (לוט, יואש) ודורשים להסגיר את הנמצאים בביתו כדי לפגוע בהם, והתושב יוצא אליהם ומשכנעם בדברים לסגת מרעתם. כפי שמעשה אנשי סדום הוכיח כי אינם ראויים לרחמים, ולפיכך השחית ה' את העיר, כך מעשה אנשי עפרה מוכיח כי אינם ראויים לישועה. ההקבלה לסיפור סדום תמשיך גם ביחידה הבאה, שאותה נראה בשיעור הבא.

בכל אופן, מובן כעת שפעולתו של גדעון לטיהור פולחן הבעל לא צלחה, ומכיוון שכך שליחותו להושעת ישראל מוטלת בספק; שכן ה' דרש, כתנאי לישועה, את עזיבת פולחן הבעל, ואדיקותם של תושבי עפרה, כדוגמה ומשל לבני ישראל כולם, מעידה כי אין בכוונתם לעשות זאת. הבנתנו זו יכולה לפתור קושי מסוים. בפסוקים הבאים יאסוף גדעון צבא, ויבקש מה' עוד אותות שיוכיחו לו שה' איתו. גדעון יפנה לה' במילים: "אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (ו', לו). מה צורך יש לגדעון באותות נוספים? מה גורם לגדעון לחשוש שה' לא יעמוד בדיבורו? לדברינו התשובה פשוטה. גדעון מבין שהשלב הראשון (ביטול עבודת הבעל) נכשל, ולפיכך ישנו חשש שה' לא ימשיך לשלב השני ויושיע את ישראל. לפיכך גדעון רואה צורך לבקש אותות לכך שה' יושיע את ישראל למרות חטאיהם.