כפיות הטובה וגמולה

כפיות הטובה וגמולה

בפעם הקודמת הצגנו את התמונה המורכבת-יחסית של "המעגל החוזר" בספר שופטים. אך באופן מפתיע, הנביא לא מסתפק בהצגת המעגל החוזר פעם אחר פעם לאורך סיפורי השופטים השונים, ורצף השופטים נפתח בתיאור מסכם של התקופה כולה, בפרק ב. נשאלת השאלה: מה הצורך בהקדמה זו, אם הספר יפרט לנו את הדברים במפורש בהמשך?

כדי לענות על השאלה הזו, נעיין ביתר תשומת לב ביחידה שבה אנו עוסקים (ב',יא - ג',ו).

היחידה נפתחת בתיאור נרחב של חטאי בני ישראל בתקופת השופטים (ב', יא-יג).

 לחלק זה יש מבנה כיאסטי, כך שהחתימה היא מעין הפתיחה, וכך נוצרת לו מסגרת:

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה'

וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּעָלִים

וַיַּעַזְבוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם

וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם

וַיַּכְעִסוּ אֶת־ה'

וַיַּעַזְבוּ אֶת־ה'

וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת

במרכז מופיעה הביקורת המרכזית על עבודת האלילים: בני ישראל עזבו את מי שהוציאם ממצרים, את מי שהיה אלהי אבותם, והלכו אחרי אלהי העמים שהוא עצמו הוריש מפניהם. צדדים שליליים רבים יש לעבודה זרה, אך כאן מודגש דווקא הפן של כפיות הטובה.

היחידה הבאה היא כמובן העונש. גם הוא מתואר בצורה נרחבת, ולמעשה יש בו שני מודלים של עונשים שה' הביא על ישראל במהלך תקופת השופטים – שוסים ואויבים:

 וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל

1. וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם

2. וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם

בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד־ה' הָיְתָה־בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם, וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד

הפסוק האחרון ביחידה זו טומן בחובו ארמז לדברים המופיעים בספר דברים על הדור שמת במדבר ולא זכה להיכנס לארץ:

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ ... שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם.  וְגַם יַד־ה' הָיְתָה בָּםלְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם.

הביטויים המודגשים יוצרים הקבלה בין דורות ימי השופטים לבין דור המדבר, אלה שחטאו בחטא המרגלים ולא האמינו בה'. גם אלה וגם אלה "יד ה' היתה בם", ובשניהם העונש ניתן "כאשר נשבע ה' להם"; ואולי ניתן להוסיף שבשני המקרים החטא הוא בזיקה ברורה ליציאת מצרים (וראו בשיעור מספר 11, שדור השופטים מושווה גם לפרעה מסיבות דומות). דורות ימי השופטים מושווים, אם כן, למי שלא הגיע להם לרשת את הארץ בשל כפיות הטובה שלהם למי שהוציאם ממצרים.

כפי שהזכרנו בעבר, בתיאור הסכמטי של פרק ב' לא מתוארת זעקה לה' בעקבות העונש, אולי משום שבמבט על ניתן לומר שזעקתם לא היתה אמיתית, וכי ישראל המשיכו לעבוד אלהים אחרים. בכל אופן, בהמשך ה' מקים להם שופטים, וגם תיאור זה ממשיך את שני המודלים של העונש – שוסים ואויבים:

1. וַיָּקֶם ה' שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם. וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֹת ה' לֹא עָשׂוּ כֵן.

2. וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה יְקֹוָק עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי יִנָּחֵם ה' מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם. וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה.

במודל הראשון השופטים מושיעים מיד שוסיהם ; אך הישועה לא מובילה את ישראל לחזור בתשובה, ובני ישראל לא שומעים אל שופטיהם. חטאם מזכיר הפעם את חטא העגל, בעזרת הביטוי "סרו מהר מן הדרך אשר...", המופיע גם שם (שמות, לב, ח).

במודל השני השופט מושיע את ישראל מיד אויביהם.  כאן מופיעה הסיבה לישועה – נאקת בני ישראל מפני לוחציהם ודוחקיהם, וביטויים אלה שוב מזכירים את יציאת מצרים: ה' שמע 'את נאקת בני ישראל' ולכן הושיעם (אף אם אינם ראויים לכך). במודל הזה מתוארים ישראל כמי שחזרו אל ה' בימי השופט, אך לאחר מות השופט שבו לסורם.

כעת, על פי המודל המקובל של המעגל החוזר בספר שופטים, אמור לבוא שוב העונש על חטאי בני ישראל – נתינה ביד אויבים או שוסים. אך זה לא מה שכתוב! אמנם, כפי שנפתחה היחידה הקודמת על העונש (פס' יד), אנו קוראים גם כאן את הפתיחה "ויחר אף ה' בישראל"; אך ההמשך שונה לחלוטין:

וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי. גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת.

העונש הפעם שונה לחלוטין: לא נתינה ביד אויב, אלא ביטול ההבטחה על הורשת הארץ!

מי שקרא את פרקים י"ג וכ"ג בספר יהושע יודע שה' פנה אל יהושע בנוגע לארץ הנשארת, ואמר לו שאחרי מותו הוא כבר יוריש את הארץ הזו לפני בני ישראל. יהושע הזהיר את ישראל שהדבר תלוי במעשיהם, והנה הגיע הרגע שבו חטאי ישראל הגדישו את הסאה, וה' מבטל את הבטחתו זאת.

העונש הסופי הזה קשור בטבורו במוטיב כפיות הטובה שהזכרנו בשני השיעורים האחרונים. היחידה מתארת את חטאי ישראל בזיקה ליציאת מצרים ולחטאי המדבר; כפי שדור המדבר לא האמין בה' אחרי כל הטובות שעשה להם ביציאת מצרים, כך גם ישראל של ימי השופטים; וכפי שדור המדבר לא זכו להיכנס ולרשת את הארץ, כך גם בימי השופטים העונש הוא, לבסוף, ביטול ההבטחה לירושת הארץ השלימה, 'הארץ הנשארת'.

אם כן, ניתן לענות על שאלתנו: מה צורך יש בתיאור כללי של המעגל החוזר, כששאר הספר ממילא יפרט זאת?

התשובה ברורה: התיאור של פרק ב' לא מופיע בשאר הספר. הוא אמנם מתאר במבט על את המעגל החוזר, אך מתמקד בכפיות הטובה של ישראל, שהובילה לביטול ההבטחה להורשת הארץ הנשארת.

נשאלת השאלה, כמובן, באיזה שלב בתקופת השופטים החליט ה' על ביטול ההבטחה. אין לכך תשובה מפורשת בפסוקים כאן, אך ייתכן ובמקום שבו הדבר מתרחש – ישנם רמזים לכך.