מידה כנגד מידה בסיפור אבימלך

מידה כנגד מידה בסיפור אבימלך

מספר רמזים ספרותיים תורמים להדגשת העובדה שהמלחמות בין אבימלך למורדים בו הן מימוש של קללת יותם. יותם אמר שתצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם, ותצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך; וניתן לראות שהמלחמות נעשות באופן שבו מעשי שני הצדדים כתובים בלשונות דומות.

פעולתם הראשונה של המורדים באבימלך היא:

"וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ" (כה)

כמידה כנגד מידה, בשתי המלחמות של אבימלך בשכם הוא עושה שימוש במארבים:

"וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים (לד)

וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה "(מג)

והמארב הראשון אף נעשה בראשי ההרים:

"וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵמֵרָאשֵׁי הֶהָרִים" (לו)

זבול עונה לגעל על דבריו:

"אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים "(לו)

במלחמה נגד מגדל שכם, לוקח אבימלך עצים לשריפה דווקא מ"הַר צַלְמוֹן", המזכיר בצליליו 'צל' ו'הר'. מעניין שאת שוכת העצים שלקח משם, מניח אבימלך "עַל שִׁכְמוֹ" – רגע לפני שיניח אותם על מגדל שכם.

מעניינת במיוחד הדרך שבה מתו בעלי מגדל שכם ואבימלך. הקללה דיברה על אש היוצאת ואוכלת את בעלי שכם ואת אבימלך, והנה – במותם של בעלי מגדל שכם מתפרשת הקללה באופן מילולי ביותר: הם נשרפים באש! אם עד כה ניתן היה להבין שה'אש' שעליה דיבר יותם היא מטפורה לרעה גדולה, הרי שכאן מתברר שניתן למצוא בה גם את המובן המילולי.

אם כך לגבי בעלי שכם, כיצד מת אבימלך ? האש אומנם נמצאת שם, אך אבימלך הוא זה שבא לשרוף את המגדל בתבץ, ולא להיפך:

..."וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ" (נב)

אך גם אם אש אין כאן, אשה יש כאן:

"ותשלך אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ" (נג)

אכן גם אצל אבימלך הקללה מתבצעת באופן (כמעט) מילולי: אם את בעלי שכם אכלה אש,  הרי שאצל אבימלך – אשה .

אבימלך עצמו מנסה להציל את עצמו מגורל זה:

אבימלך רוצה שלא יאמרו שאשה הרגה אותו, אך זה לא עזר לו: דורות לאחר מכן, בימי דוד, ישלח יואב שליח לדוד לדווח על מות אוריה החתי, ובין השאר יזכיר את מותו של אבימלך:

"מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת? הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ!" (שמ"ב י"א, כא)

לדורות – ועד ימינו אנו – כולם יודעים שאישה הרגה את אבימלך.

לסיכום, ראויה ביותר לשונה של החתימה לסיפור אבימלך:

"וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו:

וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם, וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל" (נו-נז)

אם המילה "בראשם" מתייחסת הן לאבימלך והן לבעלי שכם, הרי שהאירוניה גדולה יותר: אבימלך אכן קיבל את רעתו בראשו, באופן הפשוט של המילה: הוא הרג את אחיו "שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת" (ה), ומת באמצעות אבן (פלח רכב) ששבה על ראשו!