נעיין במזמור ק"ו שמביא את הגישה הרווחת בתנ"ך שהאשמים בחורבן הינם ישראל  - חטאנו ולכן בא חורבן. אולם, הוא מתאר זאת בעין קשה מאוד - המשורר מתאר את ההיסטוריה כרצף של חטאים של עם ישראל. הבית חרב מחטאי כל ישראל לאורך כל ההיסטוריה שלהם - מאז יציאת מצרים ישראל חוטאים שוב ושוב עד ימי המשורר שגם שם חטאו והגיע חורבן. ישראל היו ראויים לחורבן כבר בתחילת ההיסטוריה, אך ה' המתין ולא הביא את החורבן דורות רבים משום שהוא רחום.