וארשתיך לי

דמותו של הבורא במקרא אינה מופיעה רק כ"רם ונישא, שוכן עד וקדוש שמו", אלא יוחסו לו גם תארים מהתחום המשפחתי, האנושי. יתר על כן, יש שהנביאים מיחסים לבורא תכונות נשיות. בישעיהו מ"ב אומר הנביא בשם השם: "כיולדה אפעה, אנשם ואשאף יחד". וכן בפרק א', "האני אשביר ולא אוליד", ויש שהדימוי הוא לאישה כאם: "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם", או: "התשכח אשה עולה, מרחם בן בטנה".

 אולם לעיתים קרובות נושאים תארים אלה גם אופי הדדי, בציינם את היחסים בין ה' וישראל. כזאת היא אף דמותה של האישה המופיעה כמסמלת את היחס ההדדי בין הקב"ה לישראל. מיוחד הוא הושע במסכת הדימויים המגיעים אצלו לשיא. אמנם אף אצל יחזקאל מצינו שישראל משולים לילדה עזובה שהחל מיום הולדתה דואג לה ה' עד שהיא מתבגרת, וה' עצמו כביכול נושא אותה לאישה. אולם אצל הושע יש למשל ולדימוי משמעות עמוקה יותר, שהרי אף הנביא עצמו בחייו הפרטיים, בחיי הנישואים שלו משמש דוגמה ליחסי ישראל-הקב"ה. אולם דומה כי בפסוקים המפורסמים שבפרק ב': "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה", הגיע הושע לעמקות מיוחדת בהשוואות מתחום האישה וחיי הנישואים.

בהסבר פסוקים אלה כפי פשוטם נראים ביותר פירושיהם של אבן-עזרא ורד"ק, המייחסים את כל הנאמר אחרי "וארשתיך" רק על ה' ולא על מעשי בני-ישראל. הברית שתיכרת תהיה לתמיד ולעולם, עפ"י צדק ומשפט וגם עפ"י חסד ורחמים יביא ה' את הגאולה. והאמונה כאן משמעה – קיום, אומן, נאמנות. והנדרש מישראל – "וידעת את ה'".

שני מושגים הם ביחסים שבין איש לאישה: אירוסין ונישואין.

יש מהנביאים שתיארו את הקשר בין ישראל והקב"ה כנישואים וכהפכם. כך בירמיהו ב': "הן ישלח איש את אשתו"; ובישעיהו נ': "אי זה ספר כריתות אמכם" וכדומה.

המושג העדין יותר הוא אירוסין. את מקורה של המילה יש שחיפשו בהוראה הערבית על נתינת מחיר הדבר ושוויו, ומכאן אריס, אריסות, בלשון המשנה. ויש שהסבירו אירוסין מלשון קשור ואסור, ומכאן ארוסה במובן שלשלת כפי ההוראה בתלמוד. ויש שהצביעו על הקשר לארשת שפתיים, לדיבור, מה שנעשה לאחותנו ביום שידובר בה. דיבורים אלה הם האירוסין, ואכן אין באירוסין אלא הדיבור, דברי-הקידושין של החתן לארוסתו.

היחס העמוק בין ה' לישראל, גם אם להדגשתו בא משל מחיי המשפחה, הרי זה מהצד העדין והאציל שבהם, מדרגת האירוסין. ואולי דווקא הושע, זה שיש בדבריו האנשה רבה, ייחוס תכונות אנושיות לקב"ה, הקפיד לתאר את חידוש הברית בין ישראל לה' בתפיסת האירוסין, זו התפיסה העדינה של עולם האישות. והיא החוזרת להדגשה ולחיזוק שלוש פעמים בזה אחר זה: וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בחסד וכו', וארשתיך לי באמונה.

אפשר שעידון זה של מושג הקרבה לבורא הוא שגרם לפסוקים אלה שייקבעו בסדר התפילה של האדם מישראל מדי בוקר עם הנחת התפילין. התפילין מעלים את האדם למעלת הפאר, מעלת האירוסין כ"חתן יכהן פאר", ושעה שכורכים את שלוש הכריכות של רצועת התפילין של יד על האצבע האמצעית, אומרים את פסוקי הושע: "וארשתיך", כאילו מבקשים להדגיש בזה שבהנחת תפילין – כסמל הנאמנות של האומה לאלוהיה – כבר נרמז משהו מחידוש הברית בין ה' לישראל.

 גם אם נקבע מנהג זה רק לפני כמה מאות שנים, הרי יסודו בספרות הסוד, ושורשו בהבטחת הושע: וארשתיך.