שירת דוד

העיון בפרק י"ח בתהילים מעלה בעיות בשני תחומים:

האחד – הצד הפרשני שבשירתו זו של דוד: מערכת הדימויים, המשלים והביטויים הקשים הבאים בפסוקי השירה.

והתחום השני – הבנת המסגרת הכוללת של הפרק הנתפס כשירה כוללת, מסכמת, של פועל חיי דוד.

ההתבוננות בצד הכללי של פרקנו מעלה שני צדדים למטבע אחת, רוצה לומר: שתי בעיות יסוד התלויות זו בזו. האם אכן זוהי שירת סיום של עלילות דוד, ומן הדין להניח שנאמרה לעת זקנתו? ומהו איפוא היחס בינה לבין הפרק החופף לה בשמואל ב' פרק כ"ב? מה קדם למה, ומה עניינם של שתי נוסחאות אלו?

כבר אברבנאל ציין שבעים וארבעה הבדלים לשוניים בין שני הפרקים, ואע"פ כן חמישים ואחד הפסוקים בהם מופיעים שינויים אלה נזכרים בשני המקומות במקרא, נתפסים כחטיבה אחת.

בהבנת העניין אפשר לדון משלוש נקודות מוצא. עיקרה של השירה נתחברה בימי בחרותו של דוד, בהיותו בעיצומם של המלחמות, במרדפיו ובבריחותיו. פרקי השירה שימשו לו כפסוקי תפילה והודייה לפני הקרב ולאחריו. בתקופה הרבה יותר מאוחרת בחיי דוד, לעת זקנתו, שעה שכינס את מזמוריו, תפילות הקרב ושירי תודה לתוך ספר התהילים, עברו הללו עיבוד הולם בהתאם למגמת האוסף כולו.  זוהי שיטת האברבנאל, ובלשונו (הקדמה לשירת דוד בשמו"ב פרק כב): "בסוף ימיו חיבר דוד ספר תהילים להנהגת המתבודד ולסדר לפניו התפילות והתחינות אשר יאמר ויתפלל האדם בעת צרותיו, והביא שמה  המזמורים אשר הוא אמר בימים הראשונים על צרותיו כדי שבהם יתפלל המתבודד בבוא עליו צרה וצוקה, והשירה הזאת אשר היתה נהוגה בפי דוד לאומרה, כתבה בספר תהילים, וכאשר העתיקה וכתבה בתוך המזמורים, ראה לשנות בה דברים ממה שהיה אומר בה בתחילה, וזה אם לתיקון הדבר ואם לביאור הכוונה, כי בראשונה היתה מיוחדת לו בינו למקום, והיתה כוונתו ברורה לפני הבורא, אבל כאשר רצה לכתוב אותה על ספר כדי שתהא בפי המתפללים, הוצרך לפרש בה דברים שלא יטעו בהבנתה". וסיכם האברבנאל את גישתו בהחלטת היחס שבין דברים הנאמרים לראשונה בע"פ כמו שהיתה שירה זאת, לבין דברים הנכתבים ונשרשים כמו שנכתב הפרק בספר תהילים. ועפ"י כלל זה האריך את כל רשימת ההבדלים שבין שתי הנוסחאות.

 כסיוע לדברו אפשר להצביע על כך שבשמואל ב' פרק כ"ב  רשומים חמישה מקרים של קרי וכתיב: ויתגעש, ויהם, דרכי, רגלי, מגדול, דבר שאין לו אח בפרק י"ח בתהילים; דהיינו הפרק עבר תהליך עיבוד לאמירה בע"פ, ואמירה זו ראוי לה שתהא רהוטה ושוטפת.

בימינו טיפל בשאלה זו הרב פרופ' עזרא ציון מלמד, ואף הוא כאברבנאל כורך את שתי השאלות כאחת. לדעתו נתחברה השירה לראשונה כעשרים שנה לפני מותו של דוד, וביסודה היא שירה ספרותית המעניקה חופש יצירה למשורר. וזוהי נוסחת ספר שמואל, ואילו לקראת הכנסתו של הפרק לאוסף תהילים הוא עבר התאמה לקצב הזמרה והנגינה שהוא שקול ומדוד ביותר, ומכאן מוסברים רובם של השינויים בתהילים לשם איזון המשקל והקצב ומעטם לשם שיפור הסגנון וקישוט הצורה. נוסח תהילים הוא הנוסח המעובד לזמרה וכך אף מדגישה הפתיחה "למנצח לעבד ה' לדוד".

נוסף לשתי הגישות הנזכרות אפשר לציין אפשרות שלישית, זו המבדילה בתוך האוסף המקראי בשלוש דרגות מהותיות: זו של התורה, של הנביאים ושל הכתובים. הנחה זו מסבירה קשיים רבים בהשוואת המסופר בנביאים לעומת המושמט בכתובים וכך להפך. נסתפק בדוגמה אחת. בספר דברי הימים באה הדגשה רבתי של תשובת מנשה, ואילו ספר מלכים מתעלם מתופעה זו לחלוטין. אברבנאל בפירושו ציין שהנביא כותב ספר מלכים לא ראה תשובה זו כתשובה שלמה, שהרי היתה מתוך צרה, ולכן לא צוינה. לעומת הסיפור של דברי הימים, שלא כתב אותו נביא, אלא אדם שלא חדר למסתרי הנפש, ואכן נתפעם מתופעת התשובה ונתן לה ביטוי בולט. כמובן, באותה מידה אפשר לטעון בכיוון הפוך. ספר מלכים תיאר את מה שאירע בימיו, בלי פרספקטיבה היסטורית, ואז אין לה לתשובת מנשה מקום. היא עשויה להיות תופעה בת חלוף. לעומת זאת מחבר דברי הימים הכותב ממרחק של זמן יכול למוד את העניין במימד היסטורי ולדון את התופעה לחיוב.

כלל יסודי זה משמש אף בפירוש ההבדלים שבין שתי הנוסחאות של שירת דוד, זו המופיעה בספר שמואל וזו המופיעה בתהילים. ספר שמואל מסווג בחטיבת הנבואה, ותהילים בחטיבת הכתובים, ומכאן כל רשימת השינויים.