בתחילת פרק ב' מופיעים שלושה פסוקים של נחמה שמקבילים באופן ישיר לשלושת הפסוקים האחרונים של הפרק ובכך יוצרים מסגרת של נחמה. מפסוק ד' ואילך מתוארת פורענות קשה שתבוא על ישראל תוך שימוש במשל לאישה זונה שהולכת אחר מאהביה. בהמשך מתאר הנביא כי הקב"ה יפתה את ישראל לצאת למדבר, שמסמל מצד אחד את הפורענות והעונש אך מהצד השני הוא גם מהווה את התחלת התיקון של ישראל, בכך שהוא מרחיק את עמ"י מהע"ז ומחזיר אותם לאמונה בקב"ה.