בשיעור נסיים ללמוד את המזמור ולאחר מכן נעסוק ביחס בין הכותרת למזמור עצמו. המשורר אומר שאין "רווח" לה' מירידתו לשאול שהרי רק אנשים חיים מודים לה' ומסיים בכך שהוא יודה לו לעולם. המזמור מלמד אותנו שהבעיה המרכזית של האדם היא שהוא שוכח להתפלל ולהודות לה'. המשורר אומר שהוא למד לקח שכדי שאדם יישאר בשלווה הוא צריך להכיר תודה לה' שנתן לו את השלווה והבנה זו גורמת לו לא להסתפק בהודיה שלו עצמו אלא ללמד את כולם שהם צריכים להלל את ה'. הכותרת נראית לכאורה לא קשורה למזמור שאינו עוסק בחנוכת בית - לא של בית המקדש ולא של דוד. נציע שמדובר במזמור שנכתב כדי לומר בחנוכת בית שבה לאדם יש תחושת הצלחה ושלוה שיש חשש שהוא ישכח שהצלחתו היא מה'. כאשר אנו אומרים את המזמור בחנוכה, חג שהציונות ניסתה להעלים ממנו את ניסי ה', אנו נזכרים שהניצחון בחנוכה וגם בימינו הוא מאת ה'.