המשורר בנוי מעבר, הווה ואז עתיד: בעבר שמרנו את הברית וה' עשה איתנו ישועות, אולם בהווה המשכנו לשמור את הברית וה' עזב אותנו ונתן לנו צרות. הוא מבקש לעתיד שה' יושיעם. המשורר מכחיש את חטאי ישראל ומאשים את ה' בחורבן. הוא טוען שנעשה לנו עוול - שהרי בימי צדקיהו לא הייתה עבודה זרה. לאור זאת הוא מבקש שה' ישוב לחדש את בריתו איתם, כפי שמגיע להם. אולם בניגוד למזמור פ"ט הוא אינו מתנסח בצורה תוקפנית והבקשה לישועה שמופיעה בסוף נאמרת בצורה מפויסת.