לשיעורים נוספים בסדרה "חידוש מהגוש" על פרשת שבוע
באדיבות ישיבת הר עציון
ופדויי ה' ישובון
"וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן,
וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה,
וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם;
שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ,
ונָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (י)
פסוק זה, המתאר את שמחת קיבוץ הגלויות, הולך ומתגשם לנגד עינינו.
לחנים רבים ניתנו לפסוק זה. לפניכם אחד הלחנים.
לחן: הרב ד"ר סיימור רוקוף ביצוע: גלעד פוטולסקי ותזמורת שלהבת
תפילה, דורון ומלחמה
"טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה" (קהלת ט', יח)
קהלת רבה (וילנא) פרשה ט ד"ה ג ד"א טובה
דבר אחר: "טובה חכמה" - זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה,
"מכלי קרב" - של סנחריב.
אמר ר' לוי: שלוש גליות הגלה סנחריב:
פעם ראשונה הגלה שבט ראובן וגד,
שנייה עשרת השבטים,
שלישית בא על יהודה,
מיד עמד חזקיה וזיינם כלי זיין מבפנים והלבישם לבנים מבחוץ
והתקין עצמו לשלשה דברים: לתפלה ולדורון ולמלחמה.
לתפילה - דכתיב (ישעיה ל"ז, טו): "ויתפלל חזקיה אל ה'" וגו',
לדורון - דכתיב (מלכים ב י"ח, טז): "בעת ההיא קצץ חזקיה וגו' ואת האמנות"...
למלחמה - שנאמר (דברי הימים ב ל"ב, ה): "ויעש שלח לרב ומגנם"
ונעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה תהא החרב הזה עוברת על צוארו.
קהלת רבה - מדרש קהלת רבה (הנקרא בפי הראשונים 'מדרש קהלת') הוא מדרש אגדה פרשני על מגילת קהלת. המדרש נערך, ככל הנראה, בארץ ישראל במהלך המאה השביעית או השמינית. המדרש במקורו היה מחולק לשלושה סדרים אולם בדפוסים המאוחרים חולק המדרש לשנים עשר פרשות החופפות את פרקי המגילה. המדרש מפרש את פסוקי המגילה לפי סדרם כמעט ללא דילוגים.
מלון או מרום?
תופעת הפסוקים הכפולים במקרא מוכרת לחכמים, ופעמים רבות הם מנסים לתת לכך משמעות. כך גם בפרק שלנו. בספר מלכים ב פרק י"ט אומר הפסוק: "בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר ברכב [בְּרֹב] רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה יַעַר כַּרְמִלּוֹ" (כג). ולעומתו בפרקנו בישעיהו הפסוק מסתיים במילים: "...וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ" (כד).
המדרש שם את לבו להבדל בסוף הפסוק בין 'ואבואה מלון' או 'ואבוא מרום' ומנסה לתת לשני התיאורים משמעות בדבריו של סנחריב ההולך להחריב את ירושלים:
רבי חנינא בר פפא רמי: כתיב "מרום קצו", וכתיב "מלון קצו".
אמר אותו רשע: בתחלה אחריב דירה של מטה,
ואחר כך אחריב דירה של מעלה (בבלי סנהדרין צד עמ' ב).
ר' חנינא שם את לבו לכך שבספר מלכים סנחריב מתואר כרוצה להגיע למלון, ואילו בישעיה הוא מתואר כרוצה להגיע למרום. הוא מסביר זאת כתהליך בכיבוש סנחריב. ראשית הוא רוצה להחריב את בית המקדש - מקום מגוריו של האל על הארץ (מלון). ואחר הוא יעבור לכיבוש המגורים האמתיים שלו ב'דירה של מעלה' בשמיים (מרום).
חכמים ראו במהלכים המדיניים של מלכי האזור מלחמות דת. כיבושו של סנחריב אינו מוכוון כנגד ממלכת יהודה המורדת, אלא כנגד האל שבו הם מאמינים. הכיבוש של ירושלים הוא רק שלב אחד במלחמת דת, שמטרתו היא להביס את הא-לוהים שבשמים. וכל זה הובן משתי אותיות שהוחלפו.
באדיבות אתר 929
חוסר ההבנה של רבשקה
רבשקה הגיע לירושלים עם חייל כבד ועם נאום מוכן. הוא לא הפעיל את צבאו, ובתחילה השמיע את הנאום כדי לשכנע את חזקיהו להיכנע. הוא דיבר בלשון ברורה וכיוון את דבריו להגיונם של יושבי ירושלים.
כדי לעמוד נגד אשור דורשים לירושלים שלושה דברים: בטחון, עצה וגבורה. הוא אומר: "מה הבטחון הזה אשר בטחת... אך דבר שפתים עצה וגבורה" (ד-ה). בלשוננו היום היינו אומרים: בטחון - זו עזרה צבאית; עצה - תכנון והכנה להתגוננות; גבורה - עוצמה צבאית. וכי בירושלים הנצורה כל זה מצוי? מאין יכולה ירושלים לצפות לבטחון, לעצה ולגבורה?
מסקנתו הראשונה של רבשקה היא, שאין לבטוח בעזרת מצרים. מסקנתו השניה היא שאין לבטוח בעזרת אלוקי ישראל "אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו" (ז). רבשקה שמע על הרפורמה הדתית של חזקיהו אבל לא הבין אותה. חזקיהו הרס את הבמות, המצבות והאשרה כדי לבסס את האמונה והפולחן לאל אחד. מסתבר שהמושגים של אלוקים אחד ופולחן במקום אחד בלבד הם למעלה מתפיסתו של איש נכרי.
רבשקה ממריד את העם נגד המלך: חזקיהו אינו מסוגל להציל את ירושלים ואין לבטוח בו. הוא מלגלג על כוחה הצבאי של ירושלים ואומר: "ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רכבים עליהם" (ח).
רבשקה נוקט בקו נוסף - השוואות פוליטיות בין ישראל לעמים: "איה אלוהי חמת וארפד? איה אלוהי ספרוים? וכי הצילו את שמרון מידי?!" (יט) ההערכה כי ירושלים אינה ארפד זרה להכרתו של רבשקה האשורי, אין הוא יודע כי ירושלים נתייחדה באמונה באל אחד, בניגוד לכל העממים סביב, וכי הצלחתה תהיה מיוחדת.
רבשקה מביא עוד נימוק כדי לשכנע את העיר להיכנע. סנחריב מתיימר להיות שליח ה': "המבלעדי ה' עליתי על הארץ הזאת להשחיתה?!" (י). הוא נוקט בדרך הפיתוי וההבטחות: "ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש, ארץ לחם וכרמים" (יז). אין הוא מסתיר מעם יהודה את המדיניות האשורית: חילופי אוכלוסין, אבל לדבריו היא לא תהיה לרעתם של הגולים.
כדי להגביר את כוח השכנוע משתמש רבשקה בלשון לגלוג. הוא מזלזל במצרים שהיא משענת קנה רצוץ, הוא לועג לירושלים שאין לה אפילו אלפים רוכבים, הוא מזלזל באלוקי חמת, ארפד, ספרוים ושמרון.
רבשקה יודע מן הנעשה בירושלים, הוא גם יודע על הרפורמה הדתית של חזקיהו ואין בנאומו דברי כזב. ואולם הוא כנכרי אינו מבין את הייחוד של אלוקי ישראל ואינו מעריך כראוי את הרפורמה של חזקיהו ומתיימר להיות שליחו של אלוקי ישראל.
נאומו אינו בנוי על הטלת פחד, הוא מכיל כמה יסודות למשא ומתן. מטרתו של רבשקה היא לערער את בטחונם, לשכנע אותם לפתוח את שערי העיר בלי שפיכות דמים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת
קריעת הבגדים בעקבות נאום רבשקה
ישעיהו הוא אמן של מילים. לאורך הספר כולו אנחנו נחשפים למופע מרהיב של שימוש במילה. כי הכלי היחיד של הנביא הוא המילה. הדרך היחידה שלו לנסות לשנות מציאות היא הנאום.
לכן הפרק שלנו, שאנחנו כבר מכירים מספר מלכים, המוצב באמצע ספר ישעיהו, הופך את הספר לזירת קרב של ממש. בתוך ספר הנאומים, ספר שהוא נחלתו הבלעדית של ישעיהו, נמצא נאום אחר, נמסרת לנו תעמולה נגדית.
גם רבשקה מכיר את הכוח של המילה, והוא יודע לשחק במילים ודרכן במאזיניו. קריאה בנאום של רבשקה תחשוף את הדרך שבה משתמש הדובר במילים כדי להעצים את האפקט על השומעים.
הלכה אחת שלומד התלמוד מתוך פרקנו, תחשוף אותנו, אולי, לקלף המנצח. למילה שכשהיא נאמרת במקום הנכון, לקהל השומעים המתאים, היא שוברת את המאזינים, מכריעה את המערכה.
ההלכה שאליה מתייחס התלמוד היא הקביעה של המשנה את ההליך השיפוטי ביחס לאדם שגידף את ה' בשמו המפורש. כדי לגזור את דינו של המגדף על הדיינים לשמוע את הגידוף במפורש מפי העדים. כך זה מתנהל:
"מוציאין כל אדם לחוץ, שואלין את הגדול שביניהן, ואומר לו: אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין" (סנהדרין נ"ו עמוד א).
העדים אומרים את הגידוף והדיינים קורעים את בגדיהם.
התלמוד שואל - מניין שהשומע גידוף צריך לקרוע את בגדיו?
"קורעין מנלן (=מניין לנו שיש לקרוע)?
דכתיב: "וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר... אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַבשָׁקֵה"" (שם ס' עמוד א)
בתום נאומו של רבשקה מגיעים השרים קרועי בגדים אל חזקיהו. הקורא סבור שקריעת הבגדים משקפת את האימה לנוכח המציאות המשתקפת בנאום, אך התלמוד מציג קריאה אחרת. קריעת הבגדים היא התגובה לגידופים שהשמיע רבשקה כנגד ה'.
הקריאה הזו מעמידה את הנאום על עיקרו. הנאום מציב את העוצמה האנושית מול שלטון א-לוהים. ישעיהו לכל אורך הספר דורש במפגיע - שלטון א-לוהים ולא שלטון אדם. ואילו רבשקה בנאום מחושב בא, מגדף את א-לוהים, ואומר לכולם - הכוח הוא בידיה של אשור, א-לוהים לא יעזור. והשומעים קורעים את בגדיהם.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929