גם גוי יכול להיות משיח

 

לאחר ההכרזה על המשיח כורש שבראש פרק מ"ה, באה נבואה שבה משוחח הנביא עם תלונות שונות שעלו בימיו:

"הוֹי רָב אֶת יֹצְרוֹ חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה תַּעֲשֶׂה וּפָעָלְךָ אֵין יָדַיִם לוֹ. הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה תּוֹלִיד וּלְאִשָּׁה מַה תְּחִילִין…" (ט-י)

הנביא יוצא כנגד מי שחושב עצמו לחכם מא-לוהיו ומנסה 'לתת עצות' לא-לוהיו. אולם כנגד מי ומה הנביא יוצא? מהן הטענות שאותן שולל הנביא? נראה שכששמע העם את דברי הנביא - "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ" (א) - השומעים התמלאו אכזבה. העם ציפה למשיח פלאי מבית דוד, ולפתע הנביא מכריז על מלך גוי כמשיח?! האם ייתכן שגוי ימלא תפקיד נכבד כל כך בגאולת ישראל?! תשובת הנביא אינה רק - אכן אני בחרתי בכורש, אלא יש בה יסודות בעולם אמונתו של הנביא:

"אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי. אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר ה' צְבָאוֹת" (יב-יג).

הנביא פותח בהכרזה על בריאת העולם ומסיים ברמז לכורש - "הוּא יִבְנֶה עִירִי..." . כידוע הנביא המנחם חוזר פעם אחר פעם לתיאור הקב"ה כבורא עולם. לחזרה על הנושא יש משמעויות שונות, ואחת העיקריות שבהם היא שכל העולם  - יהודים וגויים – הם יצירי כפיו של הקב"ה, ולפיכך גם לגוי יש מקום בעולמו של הקב"ה, וגם לגוי מקום של כבוד, ותפקיד בגאולה. כבר בנבואה הראשונה בפרק אומר הנביא:

"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ז).

בפרק א' בבראשית נראה שהחושך הוא הוויה קדומה לבריאה, ואילו הנביא מדגיש שהקב"ה ברא את כול עולמו – גם את החושך, ולפיכך לכל מה שנברא תפקיד בבריאה ולגויים כיהודים ישנו ייעוד ותפקיד.

המבט על הקב"ה כבורא הבריאה כולה מביא את הנביא לקריאה הגדולה בהמשך הפרק - "פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ" (כב).

דברי הנביא מזכירים את נבואת הנביא הושע, אך בהבדל בעל משמעות:

הושע י"ג, ד: "וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי"

ישעיה מ"ה, כא: "אֲנִי ה', וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי"

הנביא המנחם אינו מזכיר את יציאת מצרים, שבה נבחר עם ישראל בלבד, ותמורת יציאת מצרים הוא מזכיר את האל בורא העולם כולו ולכן הוא קורא:

"הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו... הֲלוֹא אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי" (כ-כא).


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

אב לישראל

Volver al capítulo

תוכחה ואהבה

 

בשרשרת פסוקים קצרה מביע הנביא את אכזבתו של ה' מעם בחירתו.

אני, אומר ה', יצרתי עם כדי ש"תהילתי יספרו" (כא), ומה קרה? "ולא אותי קראת יעקב" (כב); ולהפך: אני "לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה" (כג), ואילו אתה "העבדתני בחטאותיך, הוגעתני בעונותיך" (כד).

נשים לב לביטוי "יגיעה" ולגִּלגולו בנבואה: ה' טוען: "יגעת בי ישראל" (כב); אבל ללא סיבה, שהרי אני "לא הוגעתיך בלבונה" (כג). איך קרה הדבר, שואל ה', שלמרות העובדה שלא הוגעתיך, אתה יגע בי (ללא סיבה!) ואני יגע בעוונותיך?

לכאורה - קרע גמור. העם שנוצר לספר תהילת ה' - יגע בעבודתו; ה' הרוצה בעם שיפיץ את אמונתו - יגע בחטאות עמו. ההמשך הצפוי כאילו ברור מאליו: נבואת זעם ואובדן. הבה ונשמע:  

"אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני
וחטאותיך לא אזכור" (כה). 

בדיוק ההפך מהצפוי. אם כל כך כבד החטא, אם כל כך נקעה נפש העם מאלוקיו, וכל כך רבה אכזבתו של האלוקים, רק סליחה יכולה למחות את האכזבה, לאחות את הקרע. 

התוספת הקטנה האחרונה היא הקובעת: "למעני". במקרא אנו מוצאים ניסוחים דומים, ושם מופיעה הסליחה כתוצאה מההבטחה לאבות ואילו כאן - האכזבה היא מלאה: "אנכי הוא מוחה פשעיך - למעני". יתירה מזו: לא זו בלבד שאין הם סיבה לסליחה, הם סיבה לאכזבה:

"הזכירני, נשפטה יחד,
ספר אתה למען תצדק:
אביך הראשון חטא..." (כו-כז)

"אביך הראשון חטא". "הזכירני"! "נשפטה"! "ספר אתה"! כאילו נותן ה' לישראל את כל הסיכויים לזכות במשפט: היו אתה המדברים ראשונה, היו אתם התובעים. אבל יודעים אתם כי אין לכם פתחון פה: אביך הראשון חטא.

ושוב מהפך: אם כל כך מועטים הסיכויים לישראל לזכות בדין, מה יהיה המשך הנבואה? והיא ממשיכה, בפרק הבא: "אל תירא עבדי יעקב, וישורון בחרתי בו" (מ"ד, ב).

קפיצות חריפות אלה - מתוכחה לרחמים, מאהבה לאכזבה - הם הם ביסודו של היחס שבין ישראל ואלוקיו. מול "הוגעתני בעוונותיך" (כד) - "אנכי הוא מוחה פשעיך" (כה), מול "ואתנה לחרם יעקב" (כח) - "אל תירא עבדי יעקב" (מ"ד, ב). 


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

מיהו עבד ה'?

"הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא" (ישעיהו מ"ב, א)

 

רובי המפרשים אמרו כי "עבדי" הם צדיקי ישראל

ויאמר הגאון כי הוא כורש,

והנכון בעיני שהוא הנביא, והוא מדבר בעד נפשו

כאשר הזכיר "ונתתיך לאור גוים" (ישעיהו מ"ט, ו), "ואתנך לברית עם" (שם, ח).

"נתתי רוחי" - רוח נבואה 

"משפט" - אלה העתידות, כל אשר יקרה לכל גוי, יוציאנו,

ולפי דעת הגאון, כי כורש יהיה מלך צדק.

 

 

 

אבן עזרא - ר' אברהם בן מאיר למשפחת אבן עזרא. נולד בטודילה שבספרד המוסלמית בשנת 1089 בערך, ונפטר באנגליה בשנת 1164 בערך. היה חכם רב-תחומי בעל השפעה רבה, בחייו ולאחר מותו. היה משורר, מדקדק, פרשן תנ"ך, פילוסוף, מתרגם, אסטרונום ואסטרולוג. היה תקיף בביקורתו גם נגד גדולים וקדמונים.

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק כ"ד

פרקנו פותח חטיבה חדשה בספר ישעיהו. פרקים כ"ד-כ"ז הם בעיקרם נבואות חורבן ותשועה שמשולבים בהם תפילות ושירי הודיה. לעיתים מכנים נבואות אלה "נבואות אחרית הימים" בגלל היסודות האפוקליפטיים־אסכטולוגיים שבהן. קשה לקבוע מתי נאמרה הנבואה ולאיזה זמן היא מכוונת.

פרקנו עוסק בהתמוטטות העולם שבסופה תבוא המלכת ה'. על אף הניסיון, נדמה שקשה לחלק את הפרק לפסקות מובהקות, והפסוקים נראים כנמשכים זה אחרי זה. אחד המאפיינים הייחודיים של הפרק הוא שהמסר של הנבואה משתלב היטב עם צורתה: הנביא חוזר על מילים דומות, לשון נופל על לשון, וצלילים חוזרים שמגדילים את הפן הדרמטי בפרק.

הנבואה מתארת את חורבן הארץ "הִנֵּה ה' בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ" (א) ובעקבות חורבן זה השמחה תעלם "צְוָחָה עַל־הַיַּיִן בַּחוּצוֹת עָרְבָה כָּל־שִׂמְחָה גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ" (יב). הנביא מתאר את התמוטטות הארץ בצורה ציורית: "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא־תֹסִיף קוּם" (כ). בסוף הפרק מתאר הנביא שלאחר הפורענות הקשה, ה' ימלוך על כל המלכים שבעולם: "כִּי־מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם" (כג).

Volver al capítulo

בריאת העולם ובריאת ישראל

Volver al capítulo

הבחירה בעם ישראל

Volver al capítulo

אפסות האלילים והכובש ממזרח

 

יש בפרשה זו דברי ויכוח עם הגויים עובדי האלילים, והנבואה מוכיחה לגוים, שעבודת הפסילים הבל היא, ושבניצחון הכובש הבא ממזרח יש הוכחה לאפסות האלילים ולכוחו המוחלט של ה' א-לוהי ישראל. ואף על פי שהדברים אמורים בלשון פנייה ישירה אל הגויים "החרישו אלי איים" וגו' (א) – מסתבר, שהדברים מכוונים בראש ובראשונה אל בני ישראל היושבים בגולה בין הגויים, והנבואה מטיפה להם לישראל, שלא יתפתו לדעות הגויים אשר הם יושבים בארצם, אלא יבטחו בה' א-לוהיהם ויצפו לישועתו. ואמנם, מסיום הנבואה עולה, שרק לעתיד לבוא, כאשר ייראה לעין כל הפלא הגדול של הפיכת המדבר לארץ פוריה, יכירו הגויים בגדולת ה' א-לוהי ישראל.

וכבר הזכרנו לעיל, שההבטחות והנחמות האלה היו מיועדות מעיקרן לימי שיבת ציון מגלות בבל, ולפי שלא עלו בחומה לא נתקיימו באותו הדור כפשוטן ובמלואן, ועתידות להתקיים בימי הגאולה השלמה במהרה בימינו. ולפי שיטה זו יש לומר, שהדברים על הכובש הבא ממזרח היו מכוונים מעיקרם לכורש מלך פרס, ולא פרש הכתוב בשמו, כי בני דורו הבינו היטב למי הדברים רומזים, והזכרת הדבר ברמז מחזקת את רושם הדברים על השומעים. ואולם, דבר זה, שלא פרשה הנבואה בשם 'כורש' מתאים לדרכן של הנבואות שנאמרו לשעתן ולדורות, וכך הדברים ניתנים להתפרש על כל כובש המנצח את אויביו. והאיש הראשון שמסופר עליו במקרא שניצח את אויביו בדרך נפלאה כדי לנקום נקמה צודקת, הוא אברהם אבינו במלחמת המלכים (בראשית פרק י"ד), ועל כן דרשו חז"ל, וכן תרגם יונתן ופרשו מפרשים שונים, שהנבואה רומזת לאברהם אבינו. ומפני זה נבחרה הנבואה הזאת (במנהגי כל הקהילות) להפטרה לפרשת 'לך-לך'.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר ישעיהו כרך ב עמ' תלז-תלח

Volver al capítulo

נחמה מיוחדת

 

כמה טוֹבה ומרחיבת לב היא הנחמה. מצד אחד תמיד היא באה מתוך מצב של מצוקה, שאחרת אין לכאורה מקום לנחמה. מצד שני ללא הנחמה מי יכול בכלל להתקיים בעולמנו.

ישעיהו מגבש בפרקים אלה דגם נחמה בעל סגולה נוספת. אין מדובר כאן רק בחיזוק הלב לקראת הגאולה, אלא בהעמדת הנחמה בפני עצמה כמצב אנושי רצוי. זאת אומרת שהנחמה אינה מופיעה רק (וגם זה כמובן הרבה מאוד) כמרפא למשבר, אלא כעידן הנכון כשלעצמו. "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא" (ד). לגבי הקב"ה אין הגבלה על-פי תקופות ודורות, אלא הבטתוֹ בעולמו היא נצחית. מתוך הסתכלות זאת, ימות הנחמה קבועים מלכתחילה כראויים וצפויים להגיע.

"ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אוהבי. אשר החזקתיךָ מקצות הארץ ומאציליה קראתיך, ואמר לךָ עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך" (ט). זכות גדולה היא להקרא "אוהבי" ולה זוכה כמובן אברהם אבינו. ייתכן מאוד שאף בתחילת פרקנו (כמו דעת חלק מהפרשנים) מתכוון הנביא לאברהם: "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו" (ב). לפי דעה זאת, אברהם אבינו הוא זה שהכריז על ערך הצדק בעולם ונאבק להצלחתו. נדמה שבכך מחבר הנביא ישעיהו את המהלך ההיסטורי העברי הגדול, החל מאברהם ועד לאחרית הימים.

התחושה שהגאולה והנחמה מיוסדוֹת בעולם מלכתחילה מתחזקת בפסוק הבא: "הגידו האותיות לאחור ונדעה כי אלהים אתם, אף תיטיבו ותרעו ונשתעה ונרא יחדו" (כג): המעבר בין העבר לעתיד, הימצאותם המסוימת זה בזה, הם מפלאי היצירה והבריאה. הנחמה אפוא "רשומה" בעולם עוד מתחילת דרכו.  


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

דו שיח בין הנביא לעם

 

פרק מ' פותח קובץ של נבואות נחמה העוסקות בשיבת ציון. בתור שכזה יש בו יסודות כלליים להבנת היתכנות הגאולה. במבט ראשון ניתן לצייר את מבנה הפרק לפי החלוקה הבאה:

· הבטחת הנביא שהגאולה עתידה להגיע בקרוב.
· הטלת ספק (של העם, של ירושלים, של העמים) בכך שניתן לגאול את העם, להוציא את הגולים מהמקומות בהם השתקעו, לשקם את חורבות ירושלים וכו'.
· הבהרה שה' הוא כל יכול, וכשם שהוא ברא את העולם, כך הוא יכול גם להוציא אסיר מכלאו ולבנות את ירושלים החרבה.

אבל יכול להיות שניתן לקרוא את הפרק ברמה נוספת. פסוקים כא-כב שואלים את המפקפקים שאלה רטורית: "הֲלוֹא תֵדְעוּ, הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם, הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ. הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים, הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת".

ניתן להבין את הפסוק כפי שהבנו את הפרק עד כה: כשם שהאל הניח את מוסדות הארץ, והוא יושב מעליה ורואה את יושביה כחגבים, כך הוא יכול להעביר עם ממקום למקום ולבנות עיר חרבה.

אך ניתן לקרוא את השאלה הרטורית הזו גם כשאלה מוסרית בנוגע לדרכי הנהגת האל את עולמו - כאשר איוב מגיע למבוי סתום בניסיונו להבין את דרכי ה' בעולמו, עונה לו הא-לוהים בשאלה: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה. מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו?" (איוב ל"ח, ד-ה). כאשר הא-לוהים יסד את העולם, וקבע בו את הכללים – אתה, איוב, לא היית. אף אחד מבני האדם לא היה בשלב הזה של היקום, ולכן האדם לא יכול לשפוט את מוסר העולם בכליו האנושיים.

אם נבין כך גם את פרק מ' בישעיהו, הרי שהדיון כלל לא נסוב סביב שאלת יכולתו של הא-לוהים להחזיר את ישראל מהגלות, אלא סביב שאלה שאולי הטרידה את העם הרבה יותר: האם ומדוע מגיע לעם להיגאל? וכאן עונה להם הנביא: יש דברים שאתם לא מבינים. מי שברא את העולם, ויושב על המחוגה שלו מקבל החלטות, גם אם בני האדם לא מבינים אותן, ומתקשים להצדיק אותן. "כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" (ב).


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.