קשר שלא ינותק לעולם

"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיהו מ"א, ח)

 

אומר מכל מקום אל תירא כי "אתה ישראל עבדי" ולא אעזבך בידם [=ביד הגויים].

והנה המלך יאהב לפעמים את עבדו מצד שהוא נאמן בעבודתו והוא צריך אליו, ולפעמים יהיה זה אהבה רצונית בלא טעם רק כי בו בחר לנשאו ולגדלו, ובכל אחד יש מעלה וחסרון: כי הנבחר מפני הצורך מעלתו גדולה מצד שהאדון צריך אליו, אבל לעומת זה אם ימצא עבד אחר שימלא צרכו זה ביתר שאת יחליפהו בהשני, לא כן הנבחר מצד הרצון שלא יחליפנו בשום אופן. וזהו שנאמר: "ואתה ישראל עבדי", שלקחתיך מצד עבודתך הנאמנה שאתה עובד אותי אבל מצד זה עוד תירא פן אמצא עבד נאמן יותר ואמירך בעם אחר, לזה אמר הלא אתה "יעקב אשר בחרתיך", עת בחרתי בך אז נקראת בשם יעקב... ואז בחרתיך מצד הבחירה לבד, לא מצד עבודתך ומעלתך, ובזה אף שאמצא עבד נאמן יותר לא אעזבך.

אבל גם בזה עוד יש לך לירא שעל כל פנים עת שתריע מעשיך לגמרי שאז ישתנה רצוני עליך מרצון לשנאה, שאז אטוש אותך מעל פני, אמנם עבד הנבחר מצד שהיו אבותיו אוהבי המלך ובעלי בריתו לא ימאסהו בשום אופן, כי זכות אבותיו עומד תמיד, על זה אמר הלא אתה "זרע אברהם אהבי".

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

אל ימנע עצמו מן הרחמים

"בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'" (ישעיהו ל"ח, א-ב) 

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמודים א-ב

"מת אתה" - בעולם הזה, "ולא תחיה" - לעולם הבא.
אמר ליה [=לו, חזקיהו לישעיהו]: מאי כולי האי? [=מה כל זה?]
אמר ליה: משום דלא [=שלא] עסקת בפריה ורביה.
אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו [=משום שחזיתי ברוח הקודש שיוצאים ממני בנים שאינם הגונים]
אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? [=למה לך לעסוק בדברי הנסתרות של ה'?]
מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד [=מה שאתה מצווה בו עליך לעשות, ומה שנוח לפני ה' - הוא יעשה].
אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו [=הבא לי את בתך לאישה, אולי הזכות שלי ושלך יועילו ויצאו ממני בנים הגונים]
אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה.
אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא!
כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אתמר נמי [=נאמר גם], רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו [=שאמרו שניהם]:
אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר: "הן יקטלני לו איחל" (איוב י"ג, טו)... 
מיד: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'" (ישעיהו ל"ח, ב) [וכן במלכים ב כ', ב]. 

 

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק כ"ח

פרקנו פותח חטיבה חדשה, נבואות הוי (כ"ח-ל"ג). בניגוד לחטיבה הקודמת, חטיבת פרקים זאת הרבה יותר מובנת הן מבחינת סגנון ולשון הנביא והן מבחינת הרקע ההיסטורי של הנבואות.

חורבן ממלכת אפרים (א-ד)

בפסקה הראשונה הנפתחת במילת הקינה "הוי" הנביא מתאר את חורבן ממלכת אפרים השיכורים. הנביא מתאר את האויב שיבוא על אפרים כמים שוטפים, שישטפו את ממלכת ישראל.

נבואת תוכחה על ירושלים (ה-כב)

מכאן והלאה עובר הנביא לעסוק ביהודה. הנביא מתאר ששארית העם תזכה לישועה "וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל־הַמִּשְׁפָּט" (ו). אך מכאן עובר לתוכחה קשה. כמו אפרים, גם יהודה "בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ" (ז) ולא סתם, אלא הכהנים והנביאים שביהודה "כִּי כָּל־שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם" (ח).

הנביא מוכיח את העם שהם לא שומעים לדברי הנביא ואף לועגים לו. הם חושבים שהם כרתו ברית עם המוות ועם השאול – עם "אלוהי המוות", ולכן אין להם מה לדאוג. הנביא מכריז כי "בְּרִיתְכֶם אֶת־מָוֶת וְחָזוּתְכֶם אֶת־שְׁאוֹל לֹא תָקוּם" (יח) והפורענות תגיע ותפגע באלו שלא שומעים לדברי הנביא. הפסקה מסתיימת באזהרה "וְעַתָּה אַל־תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן־יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם כִּי־כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת עַל־כָּל־הָאָרֶץ" (כב).

שני משלים (כג-כט)

בפסקה זו נזכרים שני משלים מעולם החלקאות. המשל הראשון (כד-כו) מבהיר שאמנם הנביאים מדברים הרבה, אך דבריהם משולים לחרישה המכינה את האדמה לזריעה. המשל השני (כז-כט) מבהיר שאמנם הנביאים חוזים עונשים קשים וכבדים, אך העונש מגיע למי שראוי לקבלו ולמי שיש כוח לעמוד בו.

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק כ"ז

הפרק פותח בתיאור שה' יפקוד בחרב קשה וגדולה "עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת־הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם". נדמה שיש כאן מטאפורה לעם גדול וחזק, כמו הלויתן, הנחש עקלתון והתנין. ייתכן כי פסוק זה שייך בעניינו לפרק הקודם.

משל הכרם (ב-ה)

בניגוד למשל הכרם שמובא בתחילת הספר, משל הכרם שבפרקנו מציג שה' שומר על הכרם והיא לא בוגדת בו. השמירה הצמודה של בעל הכרם (ה') על הכרם (ישראל) מובילה לפריחה ולשגשוג של הכרם "הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל תְּנוּבָה" (ו).

גאולת ישראל והכרתת האויב (ז-יא)

ה' מבטיח שהוא יכה את אויבי ישראל במכה קשה יותר מזו שהכה את ישראל, אך לכך יש תנאי "וְזֶה כָּל־פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ בְּשׂוּמוֹ כָּל־אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי־גִר מְנֻפָּצוֹת לֹא־יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים" (ט) – הסרת העבודה הזרה מישראל. אם כך יהיה, העיר הבצורה, שאת שמה המפורש הנביא לא מזכיר תהפוך למדבר – ה' יפרע באויב ישראל "לֹא־יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ" (יא).

קיבוץ גלויות (יב-יג)

השלב האחרון בגאולה הוא קיבוץ גלויות: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (יג).

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק כ"ו

פרק זה קשה לחלוקה ברורה והפרשנים התלבטו כיצד להתייחס אליו, בעיקר בגלל שינויים בגוף, פתיחות רבות שנראות כמו פסקות עצמאיות. ננקוט כאן בגישה מסוימת, על אף שניתן לחלק את הפרק בצורה אחרת.

בטחון בה' (א-ו)

פתיחת השיר היא: "בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר־הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז־לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל. פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי־צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים" (א-ב). לאחריה יש קריאה לבטוח בה', מכיוון שה' ישפיל את כל הנשגבים.

הצדיק והרשע (ז-י)

בפסקה זו יש התמקדות בצדיק וברשע. "אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים יָשָׁר מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס" (ז). הלשון עוברת מלשון רבים ללשון יחיד כשהמשורר אומר "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה אַף־רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ" לקראת המשפט שיצא לאור ויעניש את הרשעים. פסקה זו מסתיימת בבקשה: "ה' תִּשְׁפֹּת (=שים) שָׁלוֹם לָנוּ כִּי גַּם כָּל־מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ" (יב).

הבקשה לגאולה (טז-כא)

הפסקה האחרונה קשורה בקשר ישיר לבקשה שבסוף הפסקה הקודמת. מתואר כאן שבעת צרה עם ישראל מתפללים לה' ומבקשים ישועה "כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה'" (יז). הפרק מסתיים בהבטחה לנקמת הדם "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דלתיך (דְּלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ... ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲו‍ֹן יֹשֵׁב־הָאָרֶץ עָלָיו" (כ-כא).

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק כ"ה

שיר הודיה על ישועה (א-ה)

השיר נפתח בקריאת הודיה "ה' אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" ולאחר מכן ישנו פירוט על הישועה: ה' הפך עיר חזקה לגל (אבנים), עיר בצורה ל"לְמַפֵּלָה" (ב). בסוף השיר ה' מתואר כמי שהכניע את האויב.

"משתה" לעמים (ו-ח)

בפסקה זו מובא תיאור של ה' שמכנס את העמים בירושלים, ועורך להם משתה "מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים שְׁמָנִים מְמֻחָיִם שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים". טיב המשתה והמתרחש שם, שנוי במחלוקת. שד"ל מפרש שמדובר במשתה של שמחה "והנה ישעיה אומר כאן דרך משל כי על ידי התשועה שיעשה ה' לישראל... יעשה משתה לכל העמים, כי כלם ישמחו ויעלזו על מפלת בבל". לעומת זאת ראב"ע ורד"ק מפרשים את המשתה כפורענות לגויים: "והוא דרך משל על הכוס שישתו שם, כמו שאמר כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים... וכל זה משל למהומות ה' שבהן הם עצמם יהרגו אחד את חברו, כמו שאמר ועלתה ידו על יד רעהו" (רד"ק). בכל מקרה המשתה הוא כחלק מהתשועה של עם ישראל, בין אם הגויים ישתתפו בשמחת הישועה או שיהיו חלק מהפורענות של אויבי ישראל.

שיר הודיה על ישועה (ט-יב)

החלק השלישי של הפרק חוזר לשיר הודיה "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ" (ט). בקטע זה מואב מייצג את הרשעה, ובהקשר הזה חוזרים מונחים מתחילת הספר לגבי השפלת הגאים: "וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד־עָפָר" (יב).

 
Volver al capítulo

חידוש הקשר בין ישראל לה'

Volver al capítulo

גם גוי יכול להיות משיח

 

לאחר ההכרזה על המשיח כורש שבראש פרק מ"ה, באה נבואה שבה משוחח הנביא עם תלונות שונות שעלו בימיו:

"הוֹי רָב אֶת יֹצְרוֹ חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה תַּעֲשֶׂה וּפָעָלְךָ אֵין יָדַיִם לוֹ. הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה תּוֹלִיד וּלְאִשָּׁה מַה תְּחִילִין…" (ט-י)

הנביא יוצא כנגד מי שחושב עצמו לחכם מא-לוהיו ומנסה 'לתת עצות' לא-לוהיו. אולם כנגד מי ומה הנביא יוצא? מהן הטענות שאותן שולל הנביא? נראה שכששמע העם את דברי הנביא - "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ" (א) - השומעים התמלאו אכזבה. העם ציפה למשיח פלאי מבית דוד, ולפתע הנביא מכריז על מלך גוי כמשיח?! האם ייתכן שגוי ימלא תפקיד נכבד כל כך בגאולת ישראל?! תשובת הנביא אינה רק - אכן אני בחרתי בכורש, אלא יש בה יסודות בעולם אמונתו של הנביא:

"אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי. אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר ה' צְבָאוֹת" (יב-יג).

הנביא פותח בהכרזה על בריאת העולם ומסיים ברמז לכורש - "הוּא יִבְנֶה עִירִי..." . כידוע הנביא המנחם חוזר פעם אחר פעם לתיאור הקב"ה כבורא עולם. לחזרה על הנושא יש משמעויות שונות, ואחת העיקריות שבהם היא שכל העולם  - יהודים וגויים – הם יצירי כפיו של הקב"ה, ולפיכך גם לגוי יש מקום בעולמו של הקב"ה, וגם לגוי מקום של כבוד, ותפקיד בגאולה. כבר בנבואה הראשונה בפרק אומר הנביא:

"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ז).

בפרק א' בבראשית נראה שהחושך הוא הוויה קדומה לבריאה, ואילו הנביא מדגיש שהקב"ה ברא את כול עולמו – גם את החושך, ולפיכך לכל מה שנברא תפקיד בבריאה ולגויים כיהודים ישנו ייעוד ותפקיד.

המבט על הקב"ה כבורא הבריאה כולה מביא את הנביא לקריאה הגדולה בהמשך הפרק - "פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ" (כב).

דברי הנביא מזכירים את נבואת הנביא הושע, אך בהבדל בעל משמעות:

הושע י"ג, ד: "וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי"

ישעיה מ"ה, כא: "אֲנִי ה', וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי"

הנביא המנחם אינו מזכיר את יציאת מצרים, שבה נבחר עם ישראל בלבד, ותמורת יציאת מצרים הוא מזכיר את האל בורא העולם כולו ולכן הוא קורא:

"הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו... הֲלוֹא אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי" (כ-כא).


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

אב לישראל

Volver al capítulo

תוכחה ואהבה

 

בשרשרת פסוקים קצרה מביע הנביא את אכזבתו של ה' מעם בחירתו.

אני, אומר ה', יצרתי עם כדי ש"תהילתי יספרו" (כא), ומה קרה? "ולא אותי קראת יעקב" (כב); ולהפך: אני "לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה" (כג), ואילו אתה "העבדתני בחטאותיך, הוגעתני בעונותיך" (כד).

נשים לב לביטוי "יגיעה" ולגִּלגולו בנבואה: ה' טוען: "יגעת בי ישראל" (כב); אבל ללא סיבה, שהרי אני "לא הוגעתיך בלבונה" (כג). איך קרה הדבר, שואל ה', שלמרות העובדה שלא הוגעתיך, אתה יגע בי (ללא סיבה!) ואני יגע בעוונותיך?

לכאורה - קרע גמור. העם שנוצר לספר תהילת ה' - יגע בעבודתו; ה' הרוצה בעם שיפיץ את אמונתו - יגע בחטאות עמו. ההמשך הצפוי כאילו ברור מאליו: נבואת זעם ואובדן. הבה ונשמע:  

"אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני
וחטאותיך לא אזכור" (כה). 

בדיוק ההפך מהצפוי. אם כל כך כבד החטא, אם כל כך נקעה נפש העם מאלוקיו, וכל כך רבה אכזבתו של האלוקים, רק סליחה יכולה למחות את האכזבה, לאחות את הקרע. 

התוספת הקטנה האחרונה היא הקובעת: "למעני". במקרא אנו מוצאים ניסוחים דומים, ושם מופיעה הסליחה כתוצאה מההבטחה לאבות ואילו כאן - האכזבה היא מלאה: "אנכי הוא מוחה פשעיך - למעני". יתירה מזו: לא זו בלבד שאין הם סיבה לסליחה, הם סיבה לאכזבה:

"הזכירני, נשפטה יחד,
ספר אתה למען תצדק:
אביך הראשון חטא..." (כו-כז)

"אביך הראשון חטא". "הזכירני"! "נשפטה"! "ספר אתה"! כאילו נותן ה' לישראל את כל הסיכויים לזכות במשפט: היו אתה המדברים ראשונה, היו אתם התובעים. אבל יודעים אתם כי אין לכם פתחון פה: אביך הראשון חטא.

ושוב מהפך: אם כל כך מועטים הסיכויים לישראל לזכות בדין, מה יהיה המשך הנבואה? והיא ממשיכה, בפרק הבא: "אל תירא עבדי יעקב, וישורון בחרתי בו" (מ"ד, ב).

קפיצות חריפות אלה - מתוכחה לרחמים, מאהבה לאכזבה - הם הם ביסודו של היחס שבין ישראל ואלוקיו. מול "הוגעתני בעוונותיך" (כד) - "אנכי הוא מוחה פשעיך" (כה), מול "ואתנה לחרם יעקב" (כח) - "אל תירא עבדי יעקב" (מ"ד, ב). 


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.