יראת ה' היא אוצרו

"וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" (ישעיהו ל"ג, ו)

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

אמר ריש לקיש:
מאי דכתיב [=מהו שכתוב] "והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת וגו'"?-
'אמונת' - זה סדר זרעים,
'עתיך' - זה סדר מועד,
'חסן' - זה סדר נשים,
'ישועות' - זה סדר נזיקין,
'חכמת' - זה סדר קדשים,
'ודעת' - זה סדר טהרות.
ואפילו הכי [=ואפילו כך] "יראת ה' היא אוצרו" 
[=אפילו אם למד וידע כל אלו יראת ה' היא העיקר].

אמר רבא:
בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו:
נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה?
צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?
ואפילו הכי [=ואפילו כך]:
אי [=אם] "יראת ה' היא אוצרו" - אין [=כן; ראוי הדבר],
אי לא [=אם לא] - לא [=אין כל ההישגים הללו בעלי ערך].

(מבוסס על ביאור שטיינזלץ לגמרא)

 

Volver al capítulo

רעידת אדמה או זעזוע פוליטי?

 

רבים פרשו שרעש הארץ האמור כאן משל הוא למלחמות כבדות ופרשו הארץ האמורה כאן על ארץ ישראל, והקריה האמורה בפס' י' על עיר ממלכת האויב שכבש את ארץ ישראל.

בשיטה זו יש מפרשים שפרשו שפרשה זו היא נבואה על כיבוש ארץ ישראל בידי מלכות אשור ועל חורבן נינווה בירת אשור. ויש שפרשו שהארץ היא כל העולם כולו, כלומר: כל הממלכות שכבשה אשור, ושכל החזון כולו מדבר במפלת ממלכת אשור ונינווה בירתה…

אמנם הרשות נתונה למעין בדברי הנביאים לומר שקיום דברי הנבואה עתיד להיות בדרך סמלית, ושאין זו גזירה מוחלטת שעתיד העולם להחרב ברעש, ושגם מלחמה גדולה שתחריב ארצות רבות עשויה לאמת את דברי הנביא בחזונו. אבל המפרש הרוצה לעמוד על פשוטם של המקראות, אין לו אלא מה שעיניו רואות, ואין לו להכניס אל החזון מה שאין בו.

ועל כן הדעת נוטה לומר שהחזון מדבר על רעש אדמה ממש, שעתיד לבוא על הארץ בחטאות יושביה, והארץ היא העולם כולו… בני האדם הפרו את הציוויים היסודיים שבהם תלוי קיום החברה האנושית, וענשם יהיה שיתבטלו כל סדרי החברה האנושית… החזון מסתיים בביטול המלכויות של מלכי האדמה והעבודה לצבא המרום, ובגילוי כבוד מלכות ה' בהר ציון ובירושלים. חזון זה הוא אפוא חזון לאחרית הימים… נועד מלכתחילה לימי חזקיהו אלא שלא היה הדור ראוי לו.


מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר ישעיהו, סיכום פרק כ"ד

Volver al capítulo

מהעיר אל הטבע

 

"הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ" (א). פסוק זה אפשר לקוראו כמשפט שבסופו סימן שאלה וסימן קריאה – והרי מטרת השלטון היא לצדק?! הנביא ממשיך וצועק שכרגע המצב אינו כך ורשע שולט בעולם. "לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ. כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן לַעֲשׂוֹת חֹנֶף" (ה-ו) כלומר, רק לעתיד אנשים יראו את אשר עכשיו הם אינם רואים.

בהמשך הנבואה מתאר ישעיהו את חורבן העיר: "... קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה כִּי עַל כָּל בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ קִרְיָה עַלִּיזָה. כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד עוֹלָם מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים... וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר" (יד-יט). העיר וארמונותיה הם מרכז רוחש של תחרותיות ושקר. בעיר הנבל מציג עצמו כצדיק, ובתרבות הכסף איש אינו רואה את השקר. העיר תיחרב, אך הגאולה לא תהיה חזרה אל העיר ואל תרבותה, אלא חזרה אל חיי הפשטות של הרועים: "עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב. וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב. וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם. וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (טו-יח). שם יהי כל טוב, ושם יראה האדם שהאושר אינו תלוי בריבוי הרכוש, ואולי דווקא בפשטות הטבע מצוי האושר האנושי שאבד בעיר הגדולה?


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הנבל, הקמצן והנדיב

Volver al capítulo

האריה השואג

 

האריה כדימוי או מטפורה לעוצמה, לגבורה, לשררה, ולאכזריות רווח במקרא ובספרות המזרח הקדום. האפקטיביות של האריה כמטפורה היא כה גדולה עד שהוא נטול מטען ערכי - האריה הוא העזות בטהרתה שיכולה לבטא גבורה שלילית כמו למשל כדימוי לאשור (ישעיהו ה', כט), ויכולה לבטא גבורה חיובית כסמל ליהודה. הפרק שלנו מצטרף לשורה של מקורות במקרא ובמזרח הקדום המשתמשים באריה כמטפורה לאל, וכמו בכמה ממקורות אלה המטפורה מתמקדת במופע הקולי של האריה – בשאגה. האפשרות למצוא את האל כאריה שואג מופיעה במגוון כתובים - אצל הנביא הושע: "אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי-הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם" (הושע י"א, י). ואצל הנביא עמוס: "... ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" (עמוס א', ב). גם במיתולוגיה, להבדיל, אנו מוצאים את אננה האלה השומרית הרכובה על אריה ו"שואגת על הארץ כרעם, אף צמח לא יעמוד בפניה".

כמו אצל עמוס, ה' השואג מופיע גם אצלנו בפרק בעימות מול הרועים (ד). 

אולם בעוד שבספר עמוס המטפורה פשוטה וישירה – ה' הוא אריה שואג המטיל אימה על הרועים ומבריח אותם, בפרק שלנו הדימוי מציע טענה מורכבת יותר:

"כִּי כֹה אָמַר ה' אֵלַי כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל-טַרְפּוֹ אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה כֵּן יֵרֵד ה' צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל-הַר-צִיּוֹן וְעַל-גִּבְעָתָהּ" (ד). מה שמיוחד מאוד בתמונה המוצגת בפסוק זה הוא שהמבט שלנו מתמקד באריה השואג עצמו, ולא באימה ששאגתו מטילה על הסביבה. גדולתו של האריה-ה' שבפסוק זה היא בכך שהוא לא נבהל ולא מתבלבל מ"מלא רועים" - מהריבוי של הרועים המנסים להניס אותו - השאגה שלו נותרת יציבה, וחזקה. מכל התכונות שאפשר היה לגייס באמצעות הדימוי של האריה, הנביא בוחר להתמקד בריכוז, בהתמדה, ביכולת להתעלם מהרעש ומהריבוי ולהפגין נחישות, ועוצמה שפולחת את המציאות כמו שאגה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

לא לשוב למצרים!

"הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ" (ישעיהו ל"א, א)

 

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) שמות פרשת בשלח פרק יד סימן יג

בשלשה מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב מצרימה: 

"כי (את) אשר ראיתם את מצרים [היום] לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" (שמות י"ד, יג)

ואומר: "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים י"ז, טז),

"אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה" (שם כ"ח, סח).


ובשלשה מקומות חזרו, ובשלשתן נפלו: 

הראשונה בימי סנחריב, שנאמר: "הוי היורדים מצרים לעזרה" (ישעיה ל"א, א),

שניה בימי יוחנן בן קרח, שנאמר: "והיה החרב אשר אתם יראים ממנו שם תשיג אתכם בארץ מצרים" (ירמיה מ"ב, טז),

והשלישית בימי טרגינוס בבית שני.

 

 

 

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

שצף קצף

 

צורת הפרק מתאימה מאד לתוכנו, המבשר על חורבן והתפוררותהכל מבולבל, מילה רודפת מילה ואירוע רודף אירוע. ב-15 הפסוקים הראשונים יש למעלה מ-40 פעלים – פעולה רודפת אחר פעולה, ואין לנו זמן לנשום בין הפעולות השונות, הכל מגיע מהר מדי. 
כמו כן, ישנו שימוש חוזר בשורשים דומים, וחזרות רצופות על צלילים זהים, המוסיפים לשטף הקריאה, לדינמיות ולתחושת השינוי הבלתי פוסק של כל האירועים.

אלמנט נוסף שמגביר את האפקט הוא המדרג של התדרדרות המצב. המלבי"ם על פסוק ד מתאר לנו את החורבן מדרגה אחר מדרגה: בהתחלה "אָבְלָה" הארץ מאין עובר, ו"נָבְלָה הָאָרֶץ" כי אין עובד את האדמה. לאחר מכן, "אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל" – חרבו גם המקומות המיושבים, ולבסוף גם "אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם־הָאָרֶץ" שזו עיר המלוכה. לפי המלבי"ם, בפסוק זה נראה שיש התדרדרות ללא עצירה. כך גם מהמזמור כולו עולה תחושה של חורבן והתדרדרות ללא שום עצירה. 

כמה ביטויים בנבואה מזכירים את סיפור המבול מה שמוסיף לתחושת החורבן ומעלה את הייאוש: בפסוק יח מופיע אזכור ברור – "אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ" (יח). בפסוק "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה" (כ) אפשר לראות אזכור לתיבת נח, רק שהפעם לא התיבה נעה ומתנודדת, אלא כל הארץ. הפסוק ממשיך ואומר לנו – תיבת נח אולי ניצלה, אבל הארץ "לֹא־תֹסִיף קוּם" (שם).

כל האמצעים הספרותיים הללו יוצרים לנו שיר חורבן מזעזע שנקרא בשצף-קצף, בצורה מהירה ומבהילה ללא סוף, כשברקע מהדהד חורבן המבול.
רק לאחר כל זה מגיע לנו סוף הפרק, היציבות. לאחר כל החורבן, הפחד, והמהומה, מגיע אי של יציבות – שלטון האלוקים. הקב"ה פוקד על השמים והארץ, מולך בהר ציון, ונשאר יציב אל מול הטבע הקודר.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

לעמוד על שלך

 

עם ישראל בפרק מאופיין בחוסר עמידה על שלו, ובנסיון שווא להסמך על מצרים. דרך זו, של ניסיון לבטל את ייחודך ולהדמות לאחרים, פסולה בעיני הנביא. כאשר האדם מאמין ובוטח במי שהוא - בעצמיותו וביהדותו, עליו לעמוד על כך. 

ישעיהו מדגים זאת בתיאורו של הקדוש ברוך הוא: "כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל־טַרְפּוֹ אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה כֵּן יֵרֵד ה' צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל־הַר־צִיּוֹן וְעַל־גִּבְעָתָהּ" (ד). בפסוק זה מבטיח הקב"ה להגן על בנ"י שנשארו בירושלים והאמינו בו. בדומה לאריה הצד את טרפו ללא פחד מפני רועי הצאן, כך ה' אינו נכנע אל מול האומות ולא מוותר על בני ישראל.

בפסוק ו' נאמר "בַּיּוֹם הַהוּא יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא". רק לאחר שפחד הגויים הוסר מהעם, יש ביכולתו לעזוב את האמונות הרעות שדבקו בו בגלל נסיונו להידמות לגויים, ולחזור לשורש האמיתי והטוב שלו.

מה שנכון לעם נכון גם ליחידים. לכל אחד יש פוטנציאל לשנות את העולם, אם לא יתחבא או יפחד מדעותיהם של אחרים אלא יעמוד על שלו מולם, ויקבל את המקום המתאים לו. גם כישלון זמני בכך אינו חוסם את דרכו לעלות, ותמיד יוכל לקום ולהאיר באור המיוחד לו, ולהאיר גם לאחרים.

 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

בימי נבוכדנצאר או בימי סנחריב?

"מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת: תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה... כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ... כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר: וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן" (ישעיהו כ"ב, א-ו)

 

מלבי"ם לישעיהו כ"ב, א:

נבואה זאת נבא על ירושלים שנפלה ביד נבוכדנצר...


דעת מקרא - סיכום פרק כ"ב:

...לפי לשונות הכתובים במשא הזה… מסתבר שהמשא מכוון לימי פלישת סנחריב ליהודה. לפי העולה מלשונות המשא יש לומר, שהיו בחילותיו של סנחריב אנשי צבא מעמים רבים, כגון: מקיר משוע ומעילם, ושנפלה אימת סנחריב וחילותיו על מנהיגי העם ורבים מהם ברחו (ג). הנותרים בירושלים נתעוררו להכין נשק, לחזק את ביצורי העיר ולהתקין אספקת מים לירושלים לימי המצור. ואף על פי שעדין לא שם סנחריב מצור על ירושלים, מתו בה רבים בעקבות האימים והפגעים שהביא האויב הפולש. אולם, אנשי ירושלים לא שמו לבם לזאת. ומשהשלימו את ביצורי העיר עשו שמחה גדולה ומשתאות של הוללות. ועל זאת הנבואה מוכיחה אותם... 

אין הנביא מגנה אותם על מעשי הביצורים כשלעצמם, שאין הנביאים דורשים משומעיהם לסמוך על הנס בלבד. אדרבה, כל הסובר שראוי לירא ה' שלא יכין נשק וביצורים ושלא יצא למלחמה באויב, אלא ישב בחיבוק ידיים ויצפה לישועה - טועה הוא ומסלף את דברי התורה, הנביאים והחכמים. כוונת הנבואה היא להטיף לעם שעליהם לשים אל ליבם כי בהשגחת ה' ובגזרתו האויב בא עליהם, וגם נצחונם על האויב בכוח נשקם רק בהשגחת ה' יבוא...

הנבואה רמזה כאן, שאף על פי שבסופו של דבר תוושע ירושלים, מכל מקום ימותו הרשעים האלה בחטאם, ולאו דווקא בחרב האויב, אלא גם במיתות אחרות…

 

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק כ"ג

משא צֹר (א-יד)

צור הייתה עיר נמל בצפון ועיר הבירה של צידון (בתקופה ההיא). צור וצידון היו ערים פיניקיות, עשירות ושופעות, מכיוון שהם ישבו על חוף הים והייתה להן גישה נוחה למסחר. הנביא משתמש בדימויים מעולמם של אנשי צור - ים, מים ואניות. הנביא פותח את נבואתו בתיאור פורענות על צור "הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי־שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה־לָמוֹ" (א). הנביא מבהיר לצור שגזרת החורבן יצאה מאת ה': "מִי יָעַץ זֹאת עַל־צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ? ה' צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל־צְבִי לְהָקֵל כָּל־נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ" (ח). עם כל זה הנביא לא מזכיר חורבן טוטאלי על צור וצידון, אלא פגיעה במשאבי הערים. סנחריב, במסעו הגדול, כותב כך: "במסעי השלישי עליתי על ארץ חת, לֻלִ מלך צידון, אשר מורא הוא מלכותי המם אותו, ברח הרחק מעבר לים".

נבואת נחמה (או-יח)

לאחר שבעים שנה שבהם צור תהיה נשכחת, ה' יפקוד את צור "וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת־כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה" (יז). הצורים יכירו בה' ולכן הרווחים יהיו קדש לה': "וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה' לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן" (יח). מבחינה היסטורית לא ידוע על תקומת צור, ולא ברור מדוע דווקא על צור ישנה נבואת תקומה, בניגוד לשאר העמים.

 
Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.