עובד אדום

 

1. בפרק כ"ו פס' ד-ה מוזכר עובד אדום והעובדה שהוא זכה לברכת ה'.

א. השוו את זיהויו של עובד אדום בפרקנו בתור לוי, לכינויו בשמואל ב ו',יא ובדברי הימים א י"ג,יד.

ב. היעזרו בדבריו של י"א זליגמן (על פי מאמרו ניצני מדרש בספר דה"י, תרביץ מט) להבנת העניין:
עבודתו של בעל דה"י היא לדרוש את הכתובים הקדומים ולהסבירם והוא חוליה במעבר ממחשבת עולם המקרא למחשבת היהדות הבתר מקראית... בשמ"ב ו אנו קוראים שארון האלוהים נשאר זמן רב בבית עובד אדום הגתי, ובזכות הארון, וכנראה בזכות דאגתו של עובד אדום לארון, הקב"ה ברך אותו "ואת כל ביתו" (יא). בעל דה"י מעתיק כתוב זה בדה"א יג יד ".. ואת כל אשר לו". בפרק כו נמנה עובד אדום למשפחת לווים והוא זוכה לשמונה בנים, והכתוב מוסיף "כי ברכו אלהים" (ה) אין כאן אלא פירוש מדרשי של "ואת כל ביתו" אשר בשמ"ב ו',יא.

2. שימו לב לתפקידי הלווים בפס' כט-ל, האם הם תפקידים אופייניים? האם הם מתרכזים במקדש? מה תוכלו ללמוד על תפקידם הכפול של הלווים מפסוק לב?

 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

שירת הלויים

 

פרק כ"ה מחזק את התיאור בספר שמואל את דוד כ"נעים זמירות ישראל" (שמואל ב כ"ג א). הנגינה והשירה מלוות את דמותו של דוד לאורך חייו: נגינתו לשאול, קינתו המרגשת על שאול ויהונתן, שירת דוד ובה הודיה על ניצחונותיו, ומזמורי התהילים המיוחסים לו. בפרק זה מתווסף נדבך נוסף לקשר בין דוד לשירה ולנגינה והוא מבסס את עבודת הלווים בשירה ובנגינה במקדש אותו עתיד שלמה לבנות. לפי המתואר בספרנו (דה"ב ז',ו) דוד אפילו בנה את כלי הנגינה בהם השתמשו הלווים בבית המקדש: "וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר ה' אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְהֹדוֹת לַה'"  

1. א. בפס' א-ג מתוארים בני אסף, הימן וידותון "הַנִּבְּאִים בְּכִנּרֹוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם", מהי משמעות השורש נב"א בהקשר זה? השוו שמ"א י',ה; מל"ב ג',טו-טז.

ב. עיינו גם בפירוש הרלב"ג לפסוקים א-ג: ידמה שאלו השלשה היו נביאים וזה יתבאר קצת מקצת מזמורים שנאמרו בשמם בספר תהלים. ואפשר שאין הרצון בו בזה המקום שיהיו נביאים אבל הרצון שיהיו מדברים בבכנורות ובנבלים ובמצלתים להודות לה' יתברך והבאור הראשון הוא יותר נכון. על ידי אסף הנבא על ידי המלך ידמה שאסף היה נבא על כחות המלך בעת עת והעתים אשר יעברו עליו ועל זרעו. וזה מבואר מקצת מזמורים נזכרו בשמו בספר תהלים... ידותון היה נבא על הודות והלל לה' רוצה לומר שהיה אומר ברוח הקדש דברים של הודאה ושבח לה' יתברך.

2. בפרק כ"ה מבסס דוד את עבודת המשוררים במקדש העתיד להבנות. עמדו על התפקידים המוסיקליים השונים בפרק, סוגי התפקידים, כלי הנגינה והקבוצות השונות, שימו לב לשמות מלאי ההשראה של המשוררים בפס' ד.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

זקנתו של דוד בדברי הימים

 

תיאור המעבר בין מלכות דוד למלכות שלמה בדברי הימים שונה בתכלית מתיאורו במלכים. בספר מלכים דוד אינו ממנה יורש, בעקבות זה מרד אדוניה, המלכת שלמה חפוזה ואחריה מגיעה צוואת דוד. לעומתו הופך ספר דברי הימים את זקנתו של דוד לתיאור של מלך שמכין לבנו את הממלכה עד לפרט האחרון.

1. כאמור, תיאור סוף ימיו של דוד בדברי הימים שונה בתכלית מתיאורו בשמואל.
א. השוו בין התיאור הקצר בפרק כ"ג פס' א לבין תיאור המלכת שלמה במל"א א; כיצד מצטייר המעבר מדוד לשלמה בדה"י לעומת המעבר במלכים?
ב. בעל דברי הימים בוחר לתאר את זקנתו של דוד בזיקה לזקנתו של אברהם ויצחק. השוו את הפסוקים בדה"א כ"ג,א וכ"ט,כח לתיאורי הזקנה של אברהם: בראשית כ"ד,א; כ"ה,ח; ותיאור מותו של יצחק: ל"ה,כט. מה עולה מן ההשוואה?
ג. עיינו בפירוש הרמב"ן לבראשית פרק כה פסוק ח, מהו הקישור שהוא עושה בין דוד לאברהם?
רמב"ן כה,ח: זקן ושבע - שראה כל משאלות לבו ושבע כל טובה, וכן "ושבע ימים" (להלן ל"ה כט), ששבעה נפשו בימים, ולא יתאוה שיחדשו בו הימים דבר,
וכענין שנאמר בדוד "וימת בשיבה טובה שבע ימים ועושר וכבוד" (דברי הימים א כט כח).
והוא ספור חסדי השם בצדיקים, ומדה טובה בהם שלא יתאוו במותרות, כענין שנאמר בהם תאות לבו נתת לו (תהלים כא ג), ולא כמו שנאמר בשאר האנשים אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה ט), ואמרו בו (קהלת רבה א יג) אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותיו בידו, יש בידו מנה מתאווה מאתיים, השיגה ידו למאתיים מתאווה לעשות ארבע מאות, שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף: ובבראשית רבה (סב, ב) אמרו הקב"ה מראה להם לצדיקים מתן שכרם שהוא עתיד ליתן להם להעולם הבא, ונפשם שבע והם ישנים. נתעוררו החכמים בזה ופירשו הכתוב שאומר "ושבע" במראה הזו.

2. קראו פרק כ"ג פסוקים ג-לב. מהם תפקידי הלויים על פי הפסוקים? שימו לב אילו תפקידים נוספו להם מהתפקידים שאנו מכירים מעבודת המשכן.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

המפקד, המגיפה והגורן

 

פרק כ"א מביא בהרחבה את סיפור המפקד שעשה דוד. הרחבה זו ממחישה את חשיבות נושא המקדש בספר דברי הימים.

1. קראו היטב את פרק כ"א והשוו אותו לשמ"ב כ"ד, המקביל אליו. נסו לעמוד על ההבדלים העיקריים, ועל מטרותיהם. מהו לדעתכם מוקד הסיפור?
א. שימו לב לחילוף בין המילים "המלך" ו"דוד" בשמואל ובדה"י. כמה פעמים מכונה דוד בשמו וכמה פעמים בתור "המלך" בשני המקורות. מה ניתן להסיק מהבדל זה?
ב. מי מסית את דוד בשמואל (פס' א) ומי בפרקנו (פס' א)? מיהו ה"שטן", מהן האפשרויות השונות להבנת המילה? עיינו בפירוש הרד"ק לפסוקנו:
רד"ק פס' א: ויעמוד שטן על ישראל ויסת את דוד וגומר - הוא הנטוע בלב האדם מנעוריו ומה שאמר בספר שמואל ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם שנראה כי ה' הוא המסית, אמת הוא כי הוא הסיתו באמצעות השטן בעון ישראל שהיו ראוים להענש וגם הוא יקרא מלאך ה' והוא שראה דוד כדמות מלאך ה' וחרבו שלופה בידו כי הוא המטעה והוא הממית.
ג. השוו את מניין העם בפרקנו (פס' ה) לעומת מספרם בשמואל (כ"ד,ט) - כיצד פותר רש"י את ההבדל המספרי? כיצד עולה הדבר בקנה אחד עם שיטתו?
רש"י פס' ה: ... ויהיה כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף - (ובשמואל ב' כ"ד) כתיב שמנה מאות אלף ואיש יהודה ה' מאות אלף דמשמע דלא היו מישראל כל כך כאשר נאמר כאן, אלא לפי שהקצף היה מאת הקב"ה על דוד לא כתב שם מספר כולם שמנה ואף יואב לא מנה כל השבטים כמו שכתוב כי נתעב דבר המלך את יואב אבל כאן משום כבודו של דוד מזכיר כאן מספר וחשבון שמנה כי זהו כבודו שחיל כבד כזה היה בשבטו. וכן מוכיח כמו שפירשתי שאפילו אותו קצת מישראל שמנה לא כתב כל מספרם בשמואל אבל כאן כתב כל אותו מספר שמנה.

2. האיסור למנות את ישראל מפורט בשמות ל',יב. עם זאת, מוזכרים מפקדים שונים לאורך המקרא שלא הביאו לענישת העם. המפרשים של פרק קשה זה התחבטו לגבי מטרת המפקד וסיבת העונש החמור שהביא אחריו.
א. עיינו היטב בפרק (פסוקים: ב, ג, ה) והציעו מטרות אפשריות למפקד העם.
ב. עיינו בחלק מפירוש הרמב"ן לבמדבר א',ב. מהי התשובה שהוא מציע לשאלת חטאו של דוד במניין זה? [בפירושו המלא מציע הרמב"ן מספר תשובות נוספות, מומלץ לעיין].
רמב"ן במדבר פרק א פסוק ג: תפקדו אותם - ענין "פקידה" זכרון והשגחה על דבר, כלשון וה' פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כא א), והוא פתרונו בכל מקום, לא ימלט מהן איש על דעתי, וגם "פקדון" מפני ששמירתו והשגחתו עליו. וכאשר צוה למנות את ישראל יאמר "תפקדו אותם", לרמוז שלא יספרם רק שיתנו כופר נפשם מחצית השקל ובהם ישגיח וידע מספר העם. ואמר בדוד מספר מפקד העם (ש"ב כד ט), כי ידע מספרם בפקידת הכופר, כי רחוק הוא אצלי שלא יזהר דוד במה שאמר הכתוב (שמות ל יב) ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. ואם אולי טעה דוד, למה לא עשה יואב שקלים, והיה דבר המלך נתעב אצלו והוא אמר לו למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל (דהי"א כא ג), ולמה לא ימנם בשקלים שלא יחטא.
אבל כפי דעתי היה הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך, כי לא היה יוצא למלחמה ולא עושה בהם דבר בעת ההיא, רק לשמח לבו שמלך על עם רב...

3. ננסה לעמוד על השאלה: היכן נמצא גורן ארנן? עיינו בדה"ב ג',א.
א. השוו את פס' טז בפרק כ"א לסיפור עקידת יצחק בבראשית כ"ב פס' ד,יא,יג ועוד. מה לדעתכם מסמל הקשר בין שני הסיפורים?
ב. סיפור קניית גורן ארנן (פסוקים כ-כד) מזכיר את סיפור קניית מערת המכפלה בבראשית פרק כ"ג. מה משמעות דמיון זה לדעתכם? היזכרו בדברי המדרש הקושר בין שני האירועים: 
בראשית רבה (וילנא) פרשה עט ד"ה ז ויקן את: ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה. א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף.
מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון.
בית המקדש, דכתיב (ד"ה א כא) "ויתן דוד לארנן במקום" וגו',
וקבורתו של יוסף, (בראשית לג) "ויקן את חלקת השדה".


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

You Can Tell Where This Plant Grew

A significant part of the tension that exists between parents and children stems from the parents' feeling that the child represents them, and serves as their “calling card” in the community. In our parasha we find that this idea has a basis in Jewish law as well as implications in halakha. The Torah rules that when the daughter of a kohen engages in forbidden sexual relations, the punishment she receives – sereifa (burning) – is more severe than that of an ordinary Jewish woman, explaining that through her actions "she has profaned her father" (Leviticus 21:9). The disgrace imposed on the father by his daughter's actions is more significant because of his standing in society, and she is punished based on the degree of disgrace that she brought on her father's house. At the same time, a "betrothed girl," – a woman who has accepted kiddushin and is formally married – who commits adultery, is stoned at "the entrance to her father's house" (Deuteronomy 22:21). The Gemara explains that the location of stoning at the entrance to her parents' home is a clear statement, “See the offspring that you have raised!” (Ketubot 45a). According to some, the case of the kohen’s daughter who commits adultery affects the father’s status, as well. “Rabbi Meir would say: Why must the verse state: “She profanes her father”? To teach that if initially they would treat her father in a sacred manner, now they treat him in a profane manner. If previously they would treat him with honor, they now treat him with degradation. They say: Cursed is the one who bore this daughter, cursed is the one who raised this daughter, cursed is the one from whose loins this daughter emerged (Sanhedrin 52a).

 

Associating the actions of children with their parents is not limited to Jewish law; it finds expression in popular language, as well. The many metaphors that compare a person to a plant whose source of vitality stems from being rooted in a garden, is an expression of the feeling that the children are a reflection of their parents and that their behavior is the result of the education they received at home. We are not surprised to discover that a child reflects his or her parents’ characteristics, as we find in the midrash, "according to the garden, the gardener" (Bereshit Rabba, Vayishlach, 80). The Gemara states that it is reasonable to assume that "what a child says in the market is what he heard at home from his father or from his mother" (Sukkah 56b). The Gemara does not attribute this teaching to a Torah source, rather it presents it "as people say" (ki-diAmrei Inshi). This is the prevailing view. People believe that a child’s behavior faithfully reflects the ways in which his parents behave. There is room to discuss whether the child’s behavior should be viewed as the parents’ fault or if they are truly responsible for the actions of their children, but the question that ultimately troubles many parents is the true relationship between their children's actions and their own. Should parents be obligated to apologize for their children’s behavior in response to the critical gaze of strangers looking in at their family?

 

Perhaps we can get some insight into this matter from a ruling of the Rema in the matter of the Priestly Blessing. The Rema brings the opinion of the Mordekhai that if the daughter of a kohen converted or commits a sexual crime, the father loses his priestly status based on the fact that "she has profaned her father" (Orah Hayyim 128:41). Perhaps we can infer from his ruling  that identifying the focal point of the problem as the education from the home is related to the severity of the act. In extreme cases of deviation we can deduce that there must have been serious problems at home. But this is not a broad and unequivocal principle. In general, there are many differences between parents and their children. It is not unusual to find that the worldview of the parents does not pass to their children in a direct manner.

 

The parent as translator

 

The occasional sense of frustration and shame associated with raising healthy, thinking children can be understood by comparing parents' status to that of translators. Parents stand as the gatekeepers between their children and the outside world. It is the parents’ responsibility to introduce their children to the norms and language of society, its knowledge and cultural wealth; they must educate them to be civilized, moral and virtuous. They are obligated to help their children reconcile their evolving personalities with the demands of the outside world. Oftentimes when the parents identify what appears to be aberrant behavior on the part of their child (for example, if their child sleeps until noon) they try to rationalize it by translating it into norms accepted by society (my child stays up late counseling other kids).  Unfortunately, sometimes they fail to realize that this behavior is actually an attempt at self-expression. Parents never complete the job of bridging the gap between the person to whom they gave birth and the outside world. Their job is to “connect the author with the reader” while simultaneously connecting “the reader with the author,” and they often fear that they have not fully succeeded in this. What they do not realize is that the choices that their children make and the direction they choose, are compromises that their children have made between their mother tongue and the language of the street. The more authentic and independent the children’s choices, the more honest an expression it is of the spiritual wealth they absorbed at home, and translated into the new context in which they are growing up. The differences and independence expressed in the children’s generation will redefine the meaning of the messages that they received from their parents. In the end, the developing child is a new phenomenon that is not a copy or a replica, but a new book in the annals of human history.

 

Issues of respect for parents are discussed at length in Gemara Kiddushin (29a-32a), where it becomes clear that the relationship between parents and their children requires ongoing attempts at mutual understanding. Dama ben Netina has the opportunity to transact a million-dollar business deal, but refrains from doing so in order not to wake his father under who’s pillow lies the key to the vault. He does not want to bother his father – even though I do not know many parents who would have been upset to have been woken in that case. In order to get out of bed, Rabbi Tarfon's mother needs to climb the back of her son, the important rabbi who heads the yeshiva – even though most other mothers of prominent rabbis would have figured out other ways to manage. In the end, relationships between parents and children require understanding and communication, listening and inclusion. Just as the key to the character of respect that the son must adopt is sometimes hidden under his father's pillow, the key to the complex relationship between parents and children lies in the encounter, in active listening and in providing enough space for a life of self-realization.

Volver al capítulo

האם דוד מקבל פרס על חטאו?!

 

בניית המזבח בגורן ארנן היבוסי מחוללת תפנית משמעותית בעלילה שהתרחשה עד כה.

דוד, שמתחילת מלכותו דרש את ה' - העלה את הארון ורצה לבנות את בית המקדש, נאלץ להפסיק זאת לאחר נבואת נתן הנביא (י"ז). בעקבות זאת, הוא מתפנה להלחם בכל אויביו מסביב (י"ח-י"ט), ולא היינו אמורים לפגוש עוד עיסוק במקדש בימי דוד.

אולם, סיפור המפקד משנה את התמונה. דוד מצטווה להקים מזבח בגורן ארנן ולהקריב קורבנות כדי להפסיק את המגפה. דוד מקיים את הציווי וה' עונה אותו "בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה" (כו). זהו ביטוי מובהק של השראת שכינה. הדבר בולט על רקע העובדה שהמשכן ומזבח העולה שמשה בנה נמצאים באותה עת בגבעון. דוד אינו יכול ללכת לגבעון לדרוש אלוקים במשכן בגלל חרב האלוקים שמונעת ממנו ללכת, ובמקביל דוד רואה את מענה ה' באש מן השמיים בגורן ארנן. בזכות המענה מן השמיים והחרב דוד מבין שגורן ארנן הוא מקום המקדש ושעליו להתחיל להתכונן לבנייתו.

ואכן, מיד בפרק הבא מתחילות ההכנות והן נמשכות עד סוף הספר (כ"ב-כ"ט).

המסקנה המתבקשת מדברינו היא שדוד מקבל גושפנקא להכין את הבסיס לבניית המקדש בזכות המפקד!

מדוע? האם יתכן שדוד מקבל פרס על חטאו?!

נראה שיש שתי אפשרויות להבנת התפנית בעלילה:

אפשרות אחת היא להניח שמדובר בביקורת על דוד, תוכחה על חטא המפקד. דוד סופר את אנשיו, לשם התפארות בצבאו הענק. דוד סיים את מלחמותיו ואין אף סיבה מעשית לספירת העם. זו גאווה גרידא. ה' אומר לו - אל תפקוד את העם, במקום זה תעסוק בדברים החשובים - תכין את הדברים הנדרשים למקדש. אמנם אתה לא תבנה את המקדש אך עדיין אתה יכול להכין את המצע לבנייתו ולעבודתו.

אפשרות נוספת היא להבין שיש כאן מעין כתב פיטורין לדוד. אמנם דוד עדיין נותר מלך בפועל אך כביכול המלוכה עברה לשלמה. ההכנות לבניית המקדש, הן בעצם תחילת הבנייה שמתרחשת בימי שלמה. לפי אפשרות זו סביר להניח ששלמה כבר נמשח אך דוד עדיין מכהן כמלך בפועל והוא מתחיל להכין את הבנייה תחת חסות שלמה. החטא של דוד בישר על סיום מלכותו. העברת המלכות לשלמה מאפשרת להתחיל את בניית המקדש.
 

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לשמיעת השיעור המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

המלחמות בעמון ובענקים

באדיבות קבוצת הלימוד היומי של גרעין מרכז נריה בקרית מלאכי. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ 055-667-7745

Volver al capítulo

מפה דב"א כ

Volver al capítulo

מי הרג את גולית?

Volver al capítulo

מפה דב"א יט

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.