במרכז הפרשה העוסקת בסדרי העבודה שהתקין דוד בה "שיר של יום בעבודת התמיד" והתקין דוד שתהא משמרת הלויים של אסף וחבריו מהללת בכלי שיר "לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו" (לז). וכנגדם העמיד דוד את הלויים בני חבורת הימן וידותון להודות במשכן, שהיה באותה שעה ליד "הבמה הגדולה" בגבעון, ועליה הביאו את "העולה תמיד לבוקר ולערב ולכל הכתוב בתורת ה' אשר צווה על ישראל" (מ).
שיר של תמיד זה - יש לו מקבילות במזמורים אחדים, המצויים בספר הרביעי של תהלים: לפסוקים ח-כב יש מקבילות במזמור ק"ה (א-טו); לפסוקים כג-לג מקביל מזמור צ"ו כולו, ולפסוקים לד-לו יש מקבילות במזמור ק"ו (א, מז, מח).
דרך זו, של צירוף מזמורים מחלקי מזמורים אחרים, מצויה בספר תהלים, ועליהם כתב עמוס חכם (במבוא דעת מקרא לתהלים, עמ' לט): "על כל פנים יש להטעים, שאף המזמורים שצורפו מחלקי מזמורים אחרים הם חיבורים שלמים בפני עצמם. וזה כחו של המשורר שהוא מצרף חלקים שונים ליצירה אחת שלמה, ובצרוף אחר הוא מצרף אותם החלקים ליצירה אחרת וגם היא שלמה. וזו מדרך המתפללים בכל דור ודור לצרף מטבעות לשון קבועות, ואף קטעים שלמים, לתפילות שונות ושלמות כל אחת לעצמה".
דברי השיר, המצרפים ארון וגלוי שכינה למלכות ה' היו יפים לאמירה בשעה גדולה זו של העלאת הארון לירושלים וקביעתה על ידי כך לעיר הקודש והמקדש. עם זאת, גם בשיר הזה כמו בכל מזמורי תהלים, אין דברים מפורשים למאורעות הזמן, אלא רמזי דברים בלבד. וגם על שיר זה יפים דברי ר' יודן בר' יהודה, המובאים במדרש תהלים ראש פרק יח: "כל מה שאמר דוד בספרו, כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמר".
בסדר עולם (יד) נשתמרה מסורת לפיה חילקו הלויים את השיר הזה לשניים, בשחר היו אומרים עד פסוק כב, ובין הערבים היו אומרים מפסוק כג עד לו. וכך היו עושים כל הארבעים ושלוש שנה לפני הארון, עד שהביאו שלמה לבית העולמים. וכנראה שניתנה רשות ביד ראשי הלויה המשמשים בשיר התמיד, לאחוז במזמור אחד ימים רבים, או לחדשו בכל יום או לפרקים, הכל לפי ראות עיניהם ולפי צורך השעה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א עמ' שכה