תוצאות הקרב עם עמון
המלחמה הראשונה הסתיימה בהכנעת הארמים (שמואל ב י'; דברי הימים א י"ט). על ידי כך לא היה יותר חשש של התערבות ארמית לטובת בני עמון, ואמנם בשנה הבאה "לעת צאת המלכים" (שמואל ב י"א, א; דברי הימים א כ', א), זאת אומרת באביב, יוצא צבא ישראל ויואב בראשו להכניע את עמון.
יואב השחית את ארץ בני עמון (שם) ובאופן זה מנע כל אפשרות של סיוע לנצורים ברבת עמון משטחה של ארץ בני עמון.
יואב עצמו כבש את העיר התחתונה, את עיר המים, אבל עדיין החזיקה מעמד מצודת המלך, שהייתה במקום יותר גבוה. כאשר ראה יואב, שהעיר עוד מעט ותיכנע, הוא שלח לקרוא לדוד, בכדי שדוד יכבוש את העיר, והכיבוש ייקרא על שמו (שמואל ב י"ב, כו-כח) - כמו שגם כיום נכנס המצביא הראשי ראשון לתוך מקום חשוב שנכבש.
אחרי כיבוש ארץ בני עמון שם דוד את שובי, אחי המלך נחש, לנציב על ארץ בני עמון. את כתר המלך הוריד דוד מעל ראשו, ושם אותו על ראשו הוא. את בני עמון העביד בפרך בעבודות ציבוריות: במכרות הברזל ובעבודות בניין (שמואל ב י"ב, כט-לא; דברי הימים א כ', ב-ג)
תוצאה אחרת של קרב זה היתה כנראה הנהגת חיל רכב בצבא ישראל. המקרא מזכיר, שאחרי מפלת הדדעזר "ויראו כל המלכים עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלימו את ישראל ויעבדום" (שמואל ב י', יט וכן בדברי הימים א י"ט, יט). מסתבר, שדוד צירף אותם לצבאו עם כלי הנשק שלהם, כמו שצרף חיילים פלשתים (הכרתי, הפלתי והגתים) לצבאו אחרי נצחונו על הפלשתים.
תקופתו של דוד המלך הייתה תקופת זוהר וכיבושים. דוד עלה למלוכה כאשר נדמה היה, שארץ ישראל תשועבד כליל לפלשתים. אולם הוא הצליח להוריש לשלמה בנו ממלכה חזקה, שהשתרעה מנהר פרת, תדמור ודמשק עד לגבול מצרים, ומהמדבר במזרח ועד לחוף הים התיכון.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת
את מי הרג אלחנן?
"וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים" (שמואל ב כ"א, יט)
"וַתְּהִי-עוֹד מִלְחָמָה אֶת-פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן-יָעִיר אֶת-לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים" (דברי הימים א כ', ה)
"אלחנן בן יעיר את לחמי אחי גלית הגתי" (דברי הימים א כ', ה) –
ובספר שמואל: "וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי" (שמואל ב כ"א יט)
גלית הגתי הוא גלית הפלשתי כי כן אמר שגלית הפלשתי הוא שמו מגת
ואלחנן לא הכהו כי דוד הכהו,
ואם כן, בפסוק אשר בשמואל יש דבר נסתר
ו"בית הלחמי" (שמואל ב כ"א יט) אמר על דוד, שהכה גלית הגתי
ואלחנן הכה אחיו,
והנה אמר גם כן "את לחמי" (דברי הימים א כ', ה) רוצה לומר: 'עם לחמי' והוא עם דוד,
ושם [שמואל ב כ"א יט] ספר מיתת גלית והנה [בדברי הימים א כ', ה] ספר מיתת אחיו,
ודוד הכה את גלית
ואלחנן הכה אחי גלית
אולי בעזרת דוד הרגו לפיכך זכר עמו דוד.
רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן ע"י ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.
נדודי ארון האלוקים
הארון הנודד, עוד מהר סיני, משקף את הברית של העם הנודד, שה' א-לוהיו תמיד עמו, לפני המחנה, בתוך המחנה, ולפעמים אפילו מחוץ למחנה, כמו שהיה עם בני ישראל במדבר, בדרך, ביציאת מצרים.
למרות השאיפה העמוקה ל'מנוחה' ול'נחלה', גם בארץ נתקיים בשבטי ישראל הפסוק (דברים יב, ט): "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' א-להיך נֹתֵן לך", והעדות לכך היא הוצאת "ארון הא-להים" ממקומו כפעם בפעם,[1] מתוך אילוצים שונים של שופטים ומנהיגים במלחמות ישראל, או של כינוסי השבטים בשכם (יהושע כד), או בבית-אל (שופטים א, כב; כ, כז-כח; כא, ב) או במצפה (שופטים כא, א,ח; שמואל-א י, יז-כה), או במערכה באבן העזר (שמואל-א ד); אכן כך אמר ה' לנתן הנביא (שמואל-ב ז, ו-ז; [דברי-הימים-א יז, ה-ו]) – "כי לא ישבתי בבית למיום הַעֲלֹתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה, ואהיה מתהלך באֹהל ובְמשכן [בדברי-הימים: מֵאֹהל אל אֹהל ומִמשכן]; בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל...".
דוד קיבל הכרעה היסטורית (וכאן הוסיף 'כותב דברי-הימים'-א יג, א-ה; על פי מקורותיו, גם את שלבי ההתייעצות לקראת ההכרעה) – להעלות את הארון אל עיר דוד, כשלב ראשון לקראת הבחירה בירושלם כבית ה' הקבוע – 'קץ הנדודים'. "וַיִוָעֵץ דויד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד (=הפיקוד הצבאי); ויאמר דויד לכל קהל ישראל... אחינו הנשארים... ועמהם הכֹהנים הלְוִיִם... כל הקהל... כל העם... ויקהל דויד את כל ישראל..."
השלב האחרון של שיתוף "כל קהל ישראל" התקיים (ככל הנראה) רק בסוף, בהעלאת הארון אל עיר דוד (להלן פרק טו), אולם חשיבות ההכרעה הביאה להקדמת כל שלבי ההתייעצויות וההחלטות, והסמכתם להמלכת דוד על ידי נציגי כל השבטים (כמתואר בפרקים הקודמים, יא ויב); יתר על כן, כבר ראינו (בפרק הקודם), שסדר הדברים ב'דברי-הימים' איננו תמיד סדר היסטורי, אלא סדר חשיבות הנושא.
בשלב הראשון של ההכרעה ההיסטורית, כבר פעל דוד לפי תודעת השינוי ממצב הנדודים במדבר ובארץ אל הקביעות, והרכיב את הארון "על עגלה חדשה"[2] (יג, ז), שהרי הוא עצמו וכל קציניו, שריו ועבדיו, כבר נוסעים בעגלות, ואיך ישאו את הארון בכתף, כדרך אבותיהם נודדי המדבר?!
זהו בדיוק הרעיון שאמר דוד לנתן הנביא (בשלב הבא; שמואל-ב ז, ב; דברי-הימים-א יז, א) – "ראה נא, אנכי יושב בבית ארזים, וארון הא-להים יֹשֵב בתוך היריעה"?!
אעתיק כאן (כמנהג 'דברי-הימים'), ממה שכתבתי בספר שמואל(-ב ו'):
לא קשה להבין מדוע הרכיב דוד את הארון "אל עגלה חדשה" (ו, ג) – בתקופת האוהל והמשכן נשאו את הארון בכתף, אבל כאשר בונים בית מקדש קבוע בבניית אבן מפוארת, למה לא יובל הארון בעגלה חדשה, ממש כמו מלכים ושליטים? – דוד ישמח לכרכר "בכל עֹז לפני ה'" (ו, יד), אבל הארון לא יתבזה עוד בדרכי הנדודים. לכן היה "פֶּרֶץ עֻזָה" מכה קשה לחלומו של דוד, בדומה למות שני בני אהרן בחנוכת המשכן ביום השמיני (ויקרא י).
שלושה חודשים של השהיה, לימדו את דוד שיעור חשוב ביותר – דווקא כאשר יוצאים לדרך חדשה חובה עליונה לשמור על מצוות עתיקות כמו נשיאת הארון רק בכתף, ולשמור בכך על שרשרת הדורות לבל תינתק. כעין ברית מילה של אבות לפני הפסח, ביציאת מצרים.
_____________________
[1] ראו 'משך חכמה' לדברים (יב), על פי התוספתא (זבחים פרק יג, יט), והירושלמי (מגילה פרק א, יא), שהוצאת הארון היא 'היתר במות'.
[2] בספר שמואל(-א ו, ג-ד) האריך וכפל את החידוש הזה של "העגלה [והיא] חדשה", וכאן קיצר כדרכו.
באדיבות אתר 929
קרבות דוד
בפרקים י"ח-י"ט מסופרים סיפורי קרבותיו השונים של דוד. לפרקים אלה מקבילות בשמואל, הקרובות מאוד לנוסח בדברי הימים, ההבדל המרכזי בין דברי הימים לשמואל בפרקים אלו נעוץ בבחירה אלו מהסיפורים לספר שוב ואלו להשמיט.
עיינו בפרקים י"ח-י"ט והשוו לשמואל ב' פרקים ח'-י'.
א. שימו לב להערה שמוסיף בעל דברי הימים בפרק י"ח פס' ח. ידיעה זו חסרה בנוסח המקביל בשמואל. מה לדעתכם משמעותה של תוספת זו? תוספת זו משתלבת במגמה האופיינית למחבר דברי הימים, המבקש להזכיר את חשיבותו של מקדש ירושלים בכל הזדמנות הנקרית בדרכו. האם תוכלו לזהות הופעות נוספות של מגמה זו גם בפרקים הקודמים?
ב. עיינו בשמ"ב ט'. איזה סיפור מושמט מדברי הימים? מה לדעתכם הסיבה?
ג. השוו את מספרי ההרוגים המופיעים בפרק י"ח,ד ובי"ט,יח למקבילות בהתאמה בשמ"ב ח',ד ובי',יח. כיצד ניתן לגשר על ההבדל במספרים?
העזרו ברד"ק על הפסוקים: וילכד דוד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים - ובספר שמואל אלף ושבע מאות פרשים ידמה כי לא מנה שם אלא השרים הגדולים אשר במחנה הדרעזר, ובזה הספר מנה כל הפרשים וכן לא זכר שם מנין הרכב והנה זכר אותם, וכן זכר שם הרגלים מה שלא זכר הנה.
ד. השוו את המתואר בפרק י"ח,יב למקבילה בשמ"ב ח',יג ולתהלים ס',א-ב. כיצד לדעתכם יש להסביר את הפער?
עיינו רד"ק י"ח,יב: ואבשי בן צרויה וגו' - יש לשאול כי בספר תהלים זוכר אותם בשם יואב ואומר שנים עשר אלף, והנה זכר אותם בשם אבישי ואמר שמנה עשר אלף וכן בספר שמואל י"ח אלף, ובשני הספרים אומר אדום ובספר שמואל אמר ארם, ונראה כי מלחמות אדום היתה כשהיתה מלחמות ארם כי כן כתוב בתהילים בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה ומארם ומאדום היו אלה שמנה עשר אלף, ואמר במקום אחר אדום ור"ל ואשר עמהם והם ארם ובאמרו הנה כי אבישי י"ח אלף ובתהלים אמר יואב ואמר י"ב אלף, אבישי עשה המלחמה תחילה והכה בהם ששת אלפים ואחר כן יואב והכה בהם י"ב אלף, וזהו שאמר בתהלים וישב יואב כלומר אחרי אבישי וזכר הנה המלחמה כולה בשם אבישי מפני שהוא היה תחילת המלחמה, ובספר שמואל זכר המלחמה בשם דוד שהוא העיקר.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
קורות המלחמה עם עמון
באדיבות קבוצת הלימוד היומי של גרעין מרכז נריה בקרית מלאכי. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ 055-667-7745