"לְמַחְלְקוֹת לְשֹׁעֲרִים לַקָּרְחִים מְשֶׁלֶמְיָהוּ בֶן קֹרֵא מִן בְּנֵי אָסָף" (דברי הימים א כ"ו, א)

סיפר איך היה חלוקת השוערים:

לקרחים - למשפחת הקרחים, וכבר התבאר למעלה (ט', יט) כי שלום בן קורא על שומרי הספים ("שַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית אָבִיו הַקָּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל")

ושם (ט', כא): "זכריה בן משלמיה שוער פתח לאהל מועד",

ויתבאר שהיו שומרים בכ"ד מקומות,

וכן חשב כאן כ"ד ראשים, כל אחד היה ראש לשער מיוחד, והיו כ"ד הנקובים בשמות:

בני משלמיה שבעה,

מבני עובד אדום שמונה, הרי ט"ו,

בני שמעיה ששה ונגרע מהם שמעיה כי בניו היו ראשים תחתיו,

ובני חוסה ארבעה,

וכבר בארתי למעלה (ט', כה) כי לכ"ד משמרות היה צריך ארבעה אלפים ל"ב שוערים,

והנחשבים פה היו הממונים עליהם כ"ד לכ"ד מקומות שצריכים שימור,

ולכן לא חשב למעלה רק ארבעת אלפים שוערים,

כי הם היו חוץ מכ"ד הנזכר פה שהיו הראשים,

ומשלמיה ועובד אדום ושמעיה וחוסה, שהיו בראש הראשים ואינם מן החשבון כנ"ל, הם כ"ח מן הל"ב החסרים, ובארבעה לא דק לפרטם:

מלבי"ם – ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.