קרבות דוד

 

בפרקים י"ח-י"ט מסופרים סיפורי קרבותיו השונים של דוד. לפרקים אלה מקבילות בשמואל, הקרובות מאוד לנוסח בדברי הימים, ההבדל המרכזי בין דברי הימים לשמואל בפרקים אלו נעוץ בבחירה אלו מהסיפורים לספר שוב ואלו להשמיט.

עיינו בפרקים י"ח-י"ט והשוו לשמואל ב' פרקים ח'-י'.

א. שימו לב להערה שמוסיף בעל דברי הימים בפרק י"ח פס' ח. ידיעה זו חסרה בנוסח המקביל בשמואל. מה לדעתכם משמעותה של תוספת זו? תוספת זו משתלבת במגמה האופיינית למחבר דברי הימים, המבקש להזכיר את חשיבותו של מקדש ירושלים בכל הזדמנות הנקרית בדרכו. האם תוכלו לזהות הופעות נוספות של מגמה זו גם בפרקים הקודמים?

ב. עיינו בשמ"ב ט'. איזה סיפור מושמט מדברי הימים? מה לדעתכם הסיבה?

ג. השוו את מספרי ההרוגים המופיעים בפרק י"ח,ד ובי"ט,יח למקבילות בהתאמה בשמ"ב ח',ד ובי',יח. כיצד ניתן לגשר על ההבדל במספרים?

העזרו ברד"ק על הפסוקים: וילכד דוד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים - ובספר שמואל אלף ושבע מאות פרשים ידמה כי לא מנה שם אלא השרים הגדולים אשר במחנה הדרעזר, ובזה הספר מנה כל הפרשים וכן לא זכר שם מנין הרכב והנה זכר אותם, וכן זכר שם הרגלים מה שלא זכר הנה.

ד. השוו את המתואר בפרק י"ח,יב למקבילה בשמ"ב ח',יג ולתהלים ס',א-ב. כיצד לדעתכם יש להסביר את הפער?
עיינו רד"ק י"ח,יב: ואבשי בן צרויה וגו' - יש לשאול כי בספר תהלים זוכר אותם בשם יואב ואומר שנים עשר אלף, והנה זכר אותם בשם אבישי ואמר שמנה עשר אלף וכן בספר שמואל י"ח אלף, ובשני הספרים אומר אדום ובספר שמואל אמר ארם, ונראה כי מלחמות אדום היתה כשהיתה מלחמות ארם כי כן כתוב בתהילים בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה ומארם ומאדום היו אלה שמנה עשר אלף, ואמר במקום אחר אדום ור"ל ואשר עמהם והם ארם ובאמרו הנה כי אבישי י"ח אלף ובתהלים אמר יואב ואמר י"ב אלף, אבישי עשה המלחמה תחילה והכה בהם ששת אלפים ואחר כן יואב והכה בהם י"ב אלף, וזהו שאמר בתהלים וישב יואב כלומר אחרי אבישי וזכר הנה המלחמה כולה בשם אבישי מפני שהוא היה תחילת המלחמה, ובספר שמואל זכר המלחמה בשם דוד שהוא העיקר.

 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

קורות המלחמה עם עמון

באדיבות קבוצת הלימוד היומי של גרעין מרכז נריה בקרית מלאכי. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ 055-667-7745

Volver al capítulo

מלחמות דוד בעמים סביבו

באדיבות קבוצת הלימוד היומי של גרעין מרכז נריה בקרית מלאכי. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ 055-667-7745

Volver al capítulo

המלחמה מול הארמים

 

עם התחלת המלחמה פנה חנון מלך בני עמון לעזרת הדדעזר מלך צובא, שאליו נלוו בני בריתו: מלך מעכה, ומלך רחוב, ארם מעכה, וארץ טוב.

ספר שמואל (ב י') מזכיר רק את חיל הרגלים של הארמים: ארם בית רחוב וארם צובא - 20,000 רגלי; מעכה - 1000 איש; ואיש טוב - 12,000 איש. בספר דברי הימים (א י"ט), נזכר גם חיל הרכב שלהם.

כדי להבין את מלחמת דוד בעמון ובארמים, עלינו לסקור בקצרה את הידוע לנו על ממלכות הארמים.

1. ארם צובה: הממלכה הארמית החשובה ביותר בדרום סוריה בימי דוד הייתה ממלכת צובה. הגבול הדרומי של ממלכת צובה גבל עם שטח ישראל בגלעד, וכבר שאול הוכרח להילחם בהם בכדי להגן על הישוב בגלעד (שמואל א י"ד, מז). בימי דוד מולך הדדעזר על מלכות צובא.

2. ארם מעכה: מדינה קטנה זאת השתרעה בסביבות אגם החולה וצפונה.

3. ארם בית רחוב: גם זו הייתה מדינה קטנה. היא השתרעה מצפון לארם מעכה, לרגלי הר חרמון. שתי מדינות אלה היו כנראה כפופות למלך צובה.

4. ממלכת חמת: הממלכה הארמית העיקרית שמצפון לצובה הייתה ממלכת חמת, שהייתה גדולה יותר מאשר ממלכת צובה. בין צובה לבין חמת היו מלחמות מתמידות, וכנראה הייתה חמת המפסידה במלחמות אלה. לכן מובן הוא, שמלך חמת מיהר לשלוח מתנות ולקשור יחסים עם דוד, כי שניהם היו מעונינים במפלת מלך צובה.

5. ארץ טוב, הנזכרת כבעלת ברית לארמים מקומה בהרי הבשן.

דוד וכן גם הדדעזר לא השתתפו באופן אישי במלחמה זאת, אלא שלחו את שרי צבאם. בראש צבא דוד עומד יואב. עם יואב בא הצבא המקצועי, הוא צבא הגבורים, ובראשו 37 הגבורים ואיתו כנראה גם צבא השכירים, הכרתי והפלתי והגתים.

יחד עם זאת השתתף בקרב זה גם חיל המשפחות, שהיוו בתקופה זאת מעין עתודות. על צבא זה פקד אבישי, אחי יואב.

כיוון שהסכנה העיקרית היתה מצד הארמים עורך יואב את צבא הגבורים כנגדם, בעוד שאבישי ממשיך במצור.

המצב הגורלי שלפני אותו קרב נשמע היטב בדברי יואב:

"אם תחזק ממני ארם, והיית לי לתשועה, ואם בני עמון יחזקו ממך, והושעתנו. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו, וה' הטוב בעיניו יעשה". (דברי הימים א י"ט, יב-יד וכן בשמואל ב י', יא-יב)

יואב לא המתין, עד אשר הארמים והעמונים יתאחדו, ויתקיפוהו משני הצדדים. הרי צבא ישראל נמצא עתה בין העמונים הנצורים ברבת עמון, לבין הצבא הארמי. לכן נטל יואב את היוזמה לידו, ותקף את הצבא הארמי. הארמים נסו; ואין לדעת, אם הדבר הגיע לכלל קרב; מסתבר יותר, שהארמים החליטו לסגת, כאשר נוכחו שצבא יואב המנוסה במלחמה יוכל לנצחם. בני עמון נסוגו אף הם לתוך העיר.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

התיקון והמסר שבהכנות למקדש

 

ספר דברי הימים מפרט את הפעולות הרבות שנוקט דוד כהכנה לבניית בית המקדש ומרחיב בתיאורן. לאורך כשמונה פרקים מסופר איך מכין דוד את כל החומרים הנדרשים, אוסף את בעלי המלאכה, מסדר את משמרות הכוהנים והלויים, מכין את התוכניות לבניית המקדש, ועושה כמעט הכל חוץ מלהתחיל בבנייה ממש. דוד יודע שלא יזכה לבנות את המקדש ולראות אותו, ובכל זאת הוא משקיע רבות ועושה כל שביכולתו לקראת בנייתו.

דברי הימים רואה בהשקעה הרבה של דוד בהכנות לבניית המקדש חלק מתהליך התשובה שלו ומהתיקון שהוא עושה בעקבות חטאו עם בת שבע. לאחר החטא, דוד מבין את מגבלותיו כאדם, גם בהיותו מלך, ומכיר בגדולתו של הקב"ה, מלך הכבוד האמיתי. ההתמקדות שלו בבניית המקדש, בה הוא עסוק כל ימיו אחרי החטא, מבטאת את הכרתו במלכות ה', את כניעתו לפניו, ואת רצונו להמליך את הקב"ה ולכבד אותו.

באמצעות תיאור התיקון שעשה דוד והפירוט של פעולותיו הרבות למען המקדש מבקש ספר דברי הימים לעודד את אנשי דורו, ולעורר אותם לעשות תהליך של תשובה ולבנות מחדש את בית המקדש. הספר נכתב בימי שיבת ציון כשאנשי הדור עדיין מזועזעים מחורבן הבית, ונמצאים במשבר רוחני. בעל דברי הימים מתאר בפניהם את תהליך התיקון העוצמתי שעשה דוד וקורא להם ללמוד מדוד, לתקן את דרכי אבותיהם, לחזור בתשובה, ולפעול להקמתו המחודשת של בית המקדש.


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור באדיבות ישיבת מעלות יעקב

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

חטא דוד ובת שבע בדברי הימים

 

ספר דברי הימים מתאר רבים מקורותיו של דוד המלך, אך את סיפור חטא דוד ובת שבע הוא אינו מזכיר, על אף שזהו אירוע חשוב ומשמעותי. יש הטוענים כי מחבר הספר רוצה להציג את דוד באור חיובי, ולכן מספר עליו רק דברים חיוביים ונמנע מהדברים השליליים. טענה זו פשטנית ואינה נכונה, שהרי אם אכן כך, היינו מצפים שיופיעו בספר סיפורים כמו ניצחון דוד על גולית, התנהגותו של דוד כלפי שאול, וסיפורים נוספים המשבחים את דוד, ובכל זאת הם נעדרים מהספר. נראה, כי הבחירה באירועים מסוימים על פני אחרים אינה תלויה ביחסו של בעל ספר דברי הימים לדוד, אלא במגמת הספר לספר רק את האירועים שנוגעים לכלל עם ישראל, ולהשמיט את האירועים האישיים הנוגעים לאדם הפרטי.

ובכל זאת, ספר דברי הימים אינו מתעלם לחלוטין מחטא דוד ובת שבע. הוא משמיט את הסיפור הפרטי של דוד, את הכישלון הפרטי שלו שנוגע אליו באופן אישי, אך מפרט בהרחבה אחת מההשלכות הציבוריות שלו. בתנ"ך מתוארות שתי תוצאות של החטא: ספר שמואל מתאר את ההשפעה של החטא על מנהיגותו של דוד, וספר דברי הימים מתאר ומפרט את השפעת החטא על יחסו של דוד למקדש שבאה לידי ביטוי בפעולות הרבות שהוא עושה כהכנה לבנייתו. דוד יודע שלא יזכה לחנוך את המקדש, ובכל זאת, כחלק מתהליך התשובה על חטאו, הוא מתאמץ ומשקיע בהכנות לקראת בנייתו. המסר שמבקש בעל דברי הימים להעביר מחטא דוד אינו סיפור החטא והכישלון, אלא תהליך התשובה העוצמתי של דוד ובחירתו להמליך את הקב"ה ולהפנות את כל מרצו ומשאביו לבניית בית מקדשו.


עוד על אותו עניין תוכלו לקרוא בפוסטים הבאים: דמותו של דוד בדברי הימיםחטאי דוד בדברי הימים 

 

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור באדיבות ישיבת מעלות יעקב

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

האסטרטגיה של צבא דוד

 

אחרי הכותו את הפלשתים, את המואבים, את בני צובא ואת ארם דמשק, ואחרי הכניעו את אדום, עדיין נמנע דוד מלפגוע בעמון, בזכרו את החסד שעשה עמו נחש מלך עמון, בימי היותו נרדף על ידי שאול. במות נחש, קם למלוך חנון בנו תחתיו, ודוד שיגר אל הלז שלוחים, להביע לו ניחומיו. חנון חשד בשלוחי דוד, כי מרגלים הם, ונהג בהם בביזיון. בידעו את הצפוי לו עתה מידי דוד, מיהר חנון לקרוא לעזרתו, תמורת תשלום, את כוחות ארם בית-רחוב וארם-צובא, וכן את מלך מעכה ואנשיו ואת אנשי העיר טוב.

דוד שיגר את צבאו תחת פיקודו של יואב להבקיע אל תוך רבת עמון ולהענישה. בני עמון קיבלו את פני הישראלים כשהם ערוכים לפני פתח שער חומת עירם, באותו זמן עצמו הגיעו אל שדה המערכה הכוחות שנשכרו לעזרת עמון, ואיימו למחוץ את הישראלים אל העמונים וחומתם.

"וַיַּרְא יוֹאָב כִּי-הָיְתָה פְנֵי-הַמִּלְחָמָה אֵלָיו פָּנִים וְאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכָּל-בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם: וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו וַיַּעַרְכוּ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן: וַיֹּאמֶר אִם-תֶּחֱזַק מִמֶּנִּי אֲרָם וְהָיִיתָ לִּי לִתְשׁוּעָה וְאִם-בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ וְהוֹשַׁעְתִּיךָ" (דברי הימים א י"ט ,י-יב וכן בשמואל ב י', ט-יא).

הניצחון היה לישראלים, ובצדק - כי בעוד שהם היטיבו לנצל את קוויהם הפנימיים, והעבירו במהירות כוחות מגזרה לגזרה, ואף תיאמו את פעולותיהם הבאות מראש, הרי אויביהם לא השכילו לנצל את קוויהם החיצוניים, ולא תקפום בעת ובעונה אחת, כנדרש (וזאת משום שקוים חיצוניים מקשים על תיאום טוב של פעולות, מחמת אריכותם והצורך בעקיפת האויב).

יואב חזר עם כוחותיו לירושלים, לדווח לדוד כי אויב חזק ומסוכן יותר מן העמונים קם לישראל - הארמים! המלחמה בארמים, אשר גייסו לעזרתם, לקראת "הסיבוב השני" עם הישראלים, גם את אחיהם מארם-נהריים, חייבה גיוס כללי בישראל. משגויס צבא העם, התייצב דוד עצמו בראשו, ובפעלו שוב לפי הנדרש בקווים פנימיים, מיהר לחצות את הירדן ולפגוש בארמים בעודם רחוקים מעמון, בהתאם לכלל האסטרטגי "הכה את יריביך בנפרד"!

"וַיַּעֲרֹךְ דָּוִיד לִקְרַאת אֲרָם מִלְחָמָה... וַיָּנָס אֲרָם מִלִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִיד מֵאֲרָם שִׁבְעַת אֲלָפִים רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וְאֵת שׁוֹפַךְ שַׂר-הַצָּבָא הֵמִית: וַיִּרְאוּ עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִימוּ עִם-דָּוִיד וַיַּעַבְדֻהוּ וְלֹא-אָבָה אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ אֶת-בְּנֵי-עַמּוֹן עוֹד" (דברי הימים א י"ט, יז-יט וכן בשמואל ב י', יז-יט)

משהוצא ארם "מן המשחק", חודש המצור על רבת-עמון, והיא נפלה סוף סוף בידי דוד, לאחר מאבק ממושך וקשה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת

Volver al capítulo

קטעים אותנטיים מימי הנדודים

 

אין סדר זמנים - אחרי כיבוש יבוס חזר הכותב לרשימת "הגִיבורים" ומעלליהם, כבסיס לפיקוד הצבאי, וכאן שוב חוזר הכותב לאחור, לימי הנדודים של דוד.
מדוע?

בספר שמואל דוד נראה בודד ונודד, ורק אנשים קשים, לחוצי חובות ומרי נפש התקבצו אליו "אל מערת עֲדֻלָם" (שמואל-א כב, ב); ואילו בפרקנו מתוארים המוני אוהדים שבאו מכל שבטי ישראל אל דוד "לַמְצַד מִדבָּרה" (יב, ט,יז), ועד "ציקלג" (יב, א, כא) בגבול פלשת בדרום, כשהוא ברח מפני המרדפים של שאול; בהמשך, חוזר הכותב שוב לחברון, וכל זה כדי להוכיח במפורט עד כמה היה דוד רצוי, אהוד ומקובל על המוני העם גם בימי שאול; פסוק אחד בספר שמואל, בפי נציגי השבטים הבאים לחברון, מתרחב לפרק שלם (יב), שהועתק ממקור לא ידוע, אולי מספרי הממלכה -

"גם אתמול גם שלשום בִּהיות שאול מלך [עלינו], אתה [הָיִיתה] המוציא והמביא את ישראל - ויאמר ה' {א-להיך} לך: אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על {עמי} ישראל" (שמואל-ב ה, ב; חוזר {[בשינויים קלים]} בדברי-הימים-א יא, ב).

השמות הרבים המשקפים את תקופת דוד, והמספרים[1] כמו הסיפורים, הועתקו (כאמור) מאחד הספרים, שהיו מונחים לפני כותב 'דברי-הימים', ואינם יצירה שלו;

כמו בתיאור הקרב עם פלשתים בתוך "חלקת השדה מלאה שעורים" (יא, יג-יד), יש גם בפרק (יב) קטעים אותנטיים מימי הנדודים, כמו החשד של דוד כלפי הבאים אליו "לַמְצַד" - "אם לשלום באתם אלי לעזרני, יהיה לי עליכם לֵבָב לְיָחַד (=לפעול יחד), ואם לרַמוֹתַני [להסגירני] לצָרַי, בלא חמס בכַפַּי, יֵרֶא א-לוהי אבותינו, ויוֹכַח" (יב, יח).

אחת ההפתעות בפרק היא התמיכה בדוד מתוך שבט בנימין, ועוד מתוך משפחת שאול, כמו המשך ליהונתן בן שאול, אף שמרביתם שמרו נאמנות לשאול; תמונה דומה ניתן להסיק מתוך סיפור הקרב "על בְּרֵכַת גבעון" (שמואל-ב ב), שאנשי דוד היו חזקים יותר אפילו באזור הביתי של משפחת שאול, וזה אולי ההסבר להמלכת בן שאול במחנים, בעבר הירדן, ולא בנחלתו; אולם סיפורים כאלה הושמטו ב'דברי-הימים', והתייצבות חד משמעית לצד דוד מצד כל שבטי ישראל היא העיקר כאן -
"ואלה הבאים אל דויד לציקלג, עוד עצור מפני שאול בן קיש... מֵאחֵי שאול, מבנימִן" (יב, א-ב); "ומן בני בנימִן, אחי שאול שלשת אלפים, ועד הנה מרביתם שמרים משמרת בית שאול"!

----------------------------------------------------

[1] האלפים והרבבות לא הגיעו כולם לחברון, אלא רק "ראשי החלוץ", שכל אחד מהם ייצג אלפים ורבבות.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הרחבת הממלכה

 

פרקים י"ח-כ' מדברים במלחמות שנלחם דוד.

זכה דוד להרחיב את גבולות ממלכת ישראל עד לגבולות הברית שנתפרשו בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו) ובברית סיני (שמות כ"ג, כ-לג). לכל הפרשיות הבאות בחטיבה יש מקבילות בספר שמואל, אלא, כדרכו של בעל ספרנו, החסיר עניינים שאינם שייכים לעניין הנדון בחטיבה זו - והוא הרחבת גבולות הממלכה, והשלים ממקורותיו ופרש דברים הטעונים פירוש.

נראה שמעשי ממלכות הגויים סודרו כאן על פי הסדר הכרונולוגי, וגם על פי הסדר הגיאוגרפי. פלשת היתה הראשונה לכבוש, והיא יושבת בדרום מערב; מואב יושבת בדרום מזרח; וסמוך לה יושבים בני עמון; ארם דמשק וארם צובה - בצפון ובצפון-מזרח; חמת, שבקשה ברית שלום, יושבת בצפון-מערב; אדום, שהיתה כנראה אחרונה לכיבוש, יושבת בדרום-מזרח עבר הירדן, בסמוך לחוף ים סוף. נתקיימה אפוא בדוד ההבטחה: "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים" (שמות כ"ג, לא).

עיקר מלחמותיו של דוד היו בגויים שאסרה התורה על משה להלחם בהם: אדום, מואב ובני עמון, ובגויים שהיו לאבות בריתות עמהם: הפלשתים (בראשית כ"א; כ"ו), והארמים (בראשית ל"א). מסתבר שמכיוון שגויים אלה הפרו תחילה את הברית ונהפכו לראשי אויביו של עם ישראל, כמפורש במקומות רבים בספר שופטים, הותר לישראל להלחם בהם, ודוד אף נהג בכמה מהם ביד קשה.

ובאשר לעמי כנען, נלחם דוד רק עם היבוסי יושב ירושלים (י"א, ד-ו), הנמנה אחרון ברשימת שבעת עמי כנען. הוא נהג במתינות עם שרידי היבוסי, לא הוריש את כולם והותיר מהם יושבים בתוך ירושלים (כ"א, יח-כה). אף השלים דוד עם צור (י"ד, א-ב) שירשה בזמן ההוא את המעמד המדיני של צידון, וכן השלים עם חמת (י"ח, ט-י), הנמנה אחרון ברשימת י"ב עמי כנען (בראשית י', יח).

דוד היה יכול לסכם את כיבושיו ולומר: "כי נתן בידי את יושבי הארץ ונכבשה הארץ לפני ה' ולפני עמו" (כ"ב, יח).

את ממלכתו זו, שהגיעה לגבולות הברית, השתית דוד על סדרי משפט וצדקה שעשה לכל עמו (י"ח, יד).

בפרק י"ז, סופר שדוד שאל ובקש לבנות בית לה'. אמנם נאסר עליו לבנות את הבית, אבל הוא הוסיף להעמיד ענין גדול זה בראש דאגותיו ועשה את כל ההכנות לבנין בית הבחירה ולהתקנת סדרי עבודה בו. לכך רומזים הכתובים המספרים שאת כל שלל המלחמה ש"נשא מכל הגויים" הקדיש המלך דוד לה' (י"ח, ח-יא). 

 

נערך ע"י צוות אתר התנך, מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א עמ' שעג-שעה                                         

Volver al capítulo

כבוד ה' בגאולה העתידית

"הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז" (דברי הימים א' ט"ז, כח)

 

כי כל העמים הרואים והשומעים זה יתנו הכבוד וההוד

וכן טעם כל הפסוקים,

והמזמור הזה אף על פי שנאמר על ענין הארון,

ענינו גם כן על העתיד, על הגלות הזה,

כשיראה השם נפלאותיו כשיוציאנו מהגלות ויקבצנו 

יראה נפלאותיו לנו עד אשר כל הגוים יתנו לו הכבוד והעוז,

כמו שאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ" (זכריה י"ד, ט)

כמו שאמר "ויאמרו בגוים ה' מלך" (לא)

וכן אמר "ירעם הים ומלואו יעלץ השדה" (לב)

וכן אמר בקבוץ גליות: "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף" (ישעיהו נ"ה, יב),

ואז יאמרו אלה לאלה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (לד).

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן ע"י ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.