מה פשר תוספת האות ה"א לשמו של אברם? ומהי המשמעות העמוקה של שינוי שמו של אברם לאברהם?

"וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה" (בראשית כ', ז)

רש"י:
השב אשת האיש - ואל תהא סבור שמא תתגנה בעיניו ולא יקבלנה או ישנאך ולא יתפלל עליך.

כי נביא הוא - ויודע שלא נגעת בה, לפיכך ויתפלל בעדך.

רשב"ם:
כי נביא הוא - לשון ניב שפתים. רגיל אצלי ומדבר את דבריי ואני אוהב את דבריו ושומע תפילתו.

לוט מאס באורחות חייו של אברהם וחפץ בהתיישבות של קבע במיטב הארץ. לשם כך היה מוכן לשבת בין רשעים ולהתבולל בקרבם. האם יצליח להתבדל מאנשי סדום ובכך למלט את עצמו?

כיצד יתכן שה' הופך את סדום לאחר שהבטיח שלא יהיה עוד חורבן שכזה? ואם "יצר לב האדם רע מנעוריו" (ח', כא) ועל כן הובטח שלא יבוא מבול מדוע נענשו אנשי סדום?

אנשי סדום לא נידונו על חוסר אכפתיות כלפי העניים, אלא על כך שלא היו מוכנים לסבול מעשה חסד, ופגעו באנשים העוזרים לאחרים.

בעקבות בקשתו של אברהם, המלאכים באים לסדום כדי לעשות מעשה אשר יבחן האם יש צדיקים בסדום. תוצאות המבחן עצובות מאוד.

ייחודה של סדום היה בהיותה "כולה משקה" ולכן לא נזקקה לגשמים, בניגוד לארץ ישראל, הזקוקה לגשמים ולחסדי ה'. סדום ומצרים לא נזקקו למטר מאת ה', ובעקבות זאת הגיעו לגאווה ולשחיתות ולכן נענשו במטר של הרס. 

בשורת לידתו של יצחק נאמרת פעמיים. פעם אחת - בשורה הקשורה לתפקידו של יצחק כממשיך דרכו של אברהם, ופעם אחת - בשורה אישית לאברהם ושרה כאנשים הכמהים לילד.

The possibility of repentance as it appears in our parasha appears from the perspective of a broad, national approach. Moshe foresees that the Israelite nation will not follow in the ways of God, and will be exiled from their land. Nevertheless, the day will come when the nation will voluntarily return to full faith in God.

The description of the process of national repentance differs from that of the repentance of the individual.

At the beginning of his “Laws of Repentance” Maimonides writes:

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו" (בראשית י"ח, א-ב)

רש"י:
(א) וירא אליו ה' - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו...