סיפור מגדל בבל יכול להיקרא בשתי קריאות ספרותיות הפוכות לחלוטין. נעיין בשתי האפשרויות.

Moshe is one of the biblical figures whose life we follow from infancy to the time of his death. We learn of the vicissitudes of his fate and watch him as he grows and develops, until he finally becomes a leader. Among the Jewish people he is viewed as an exemplary figure who throughout history has evoked the curiosity of scholars, philosophers, artists and others.

ברכה וציווי (א-ז)

ה' מברך את נח ובניו (או בעצם את כלל האנושות...) בברכת פרייה ורבייה: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ" (א). כעת האדם רשאי לאכול "כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי" (ג), ממש כמו עשב. כמובן שעם כל זכות מגיעה גם חובה. ה' נותן לאדם איסורים שנוגעים לרצח חיות ובני אדם, וכעת רצח הופך להיות איסור של ממש: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת-הָאָדָם" (ו), ולצד זה ה' מזכיר את תכלית העולם: "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ-בָהּ" (ז).

סיפור בחירתו של אברהם מלמד שלושה יסודות חשובים: בחירת עם ישראל היא נצחית, ולא תלויה במעשיו; ארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד מהבחירה; יד ה' מכוונת את עם ישראל.

בפרק שלפנינו מופיעה רשימה של כשבעים עמים. באופן דומה ברשימת בני יעקב היורדים למצרים בסוף הספר מצויין גם כן המספר שבעים. מה אפשר ללמוד מכך?

היתר אכילת בשר משנה את מערכת היחסים בין האדם ובעלי החיים. ועל כן יש צורך במתן חוקים חדשים – האדם מוגבל ביכולת הפגיעה שלו בבעלי החיים, ומנגד בעלי החיים מוגבלים אף הם ואינם רשאים לפגוע באדם כלל. 

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית כ"א, ח)

ביום הגמל את יצחק - מנהג העולם שיעשה אדם סעודה ביום שנולד לו בן או ביום המילה לכבוד המצוה.

ומה שאחר אברהם לעשות משתה יצחק עד יום הגמל אותו, יתכן לפרש שמיום גמלו הניחו לתלמוד תורה,

ואין לתמוה, שהרי בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו. על כן לא רצה לעשות הסעודה לא ביום הלידה ולא ביום המילה והניח הדבר עד יום הגמל אותו כדי שישמח בבנו בשמחת התורה,