הנביא זכריה הגיע לרומם את רוחם של שבי ציון. באמצעות נבואות רוח וחזון הוא בא לנטוע בהם את התקווה ואת הכוח הנפשי להקים מקדש ולהתחיל מחדש.

מדינת ישראל היא תעודת הביטוח של היהדות והיהודים כולם. יהודים בכל העולם יודעים שיש רק מדינה אחת שתקבל אותם בעת צרה - ישראל.

"רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים" (זכריה א', ח)

ראיתי הלילה - מראות זכריה סתומות מאד כמראות דניאל, ולא כן מראות שאר הנביאים, כי כח הנבואה היתה הולכת ודלה מימי הגולה, לפיכך לא בארו את דבריהם ולא הבינו המראות כאשר הם ואמר "ראיתי הלילה" - במראות הלילה ראיתי זאת המראה שראיתי.

"רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים" (זכריה א', ח) 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד א 

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב [=מהו שכתוב] "ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אָדֹם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה [וגו']" (זכריה א', ח)?

מאי "ראיתי הלילה"? ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את כל העולם כולו ללילה,

זכריה ניבא בזמנו של חגי. לעומת חגי זכריה לא מכה במילותיו בעם שמסרב לבנות את הבית אלא מעודד ומסנגר. הוא מתאר כיצד אחרי כל התוכחה יגיע הרגע שבו יקצוף ה' על הגויים שהרעו לישראל, הוא מבשר כי השכינה שבה כבר לירושלים ומנבא לה נחמה וגאולה.

חזון הסוסים המתואר בפרקנו מרמז לשפע הכלכלי שהיה בארץ יהודה ואשר בעקבות החורבן עבר לגויים. שפע כלכלי זה, כך מבטיח הקב"ה, עתיד עוד לחזור ליהודה עם בניין בית המקדש השני.

ספר זכריה מהווה שלב ביניים בין הנבואה הקדומה לנבואת הספרים החיצוניים. זכריה אומנם רואה מראות מפמליה של מעלה, אך המוקד הוא גאולת ישראל על הקרקע. 

בפרקים ז'-ט' מופיעה סדרה של מראות. בפרק ז' מובאים שלושה מראות, ובתחילת פרקים ח' ו-ט' מובאים המראה הרביעי והחמישי (בהתאמה). סדרת המראות נקטעת בפרקנו בסיפור מפגש אמציה ועמוס.

שלוש מראות (א-ט)

תוכחה לעשירי שומרון (א-ז)

בפרקנו שתי נבואות. אחת עוסקת בדרישה לישראל לשוב לה' והשנייה עוסקת ביום ה' ובתוכחה לישראל.

תוכחה בתוך קינה: על ישראל לשוב לה' (א-יז)