פורענות (א-ג)

פסקה זו ממשיכה את פסקת הפורענות שבפרק הקודם. הנביא מלגלג ומוכיח את נשות שומרון ומכנה אותן "פָּרוֹת הַבָּשָׁן... הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה" (א). הנביא מתאר כיצד הן תפרענה: "וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה נְאֻם־ה'" (ג).

תוכחה ופורענות (ד-יג)

הצהרה (א-ב)

שני הפסוקים שבתחילת הפרק באים להסביר מדוע ה' יעניש דווקא את ישראל: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל־עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם" (ב). מכיוון שישראל נבחרו על ידי ה', הוא יפקוד עליהם את עוונותיהם ויפרע בהם.

חיזוק הנבואה והנביא (ג-ח)

משה מבקש מה' שימנה במקומו מנהיג כמותו שכל האחריות תהיה עליו - "אשר יוציאם ואשר יביאם" (יז), אך בעקבות כשלון הנהגת משה ואהרון שהיתה אינטנסיבית בוחר ה' את יהושע שמסמל מנהיגות משתפת, כאשר המנהיג שעל פיו יצאו ועל פיו יבואו יהיה הקב"ה.

אחרי כמעט שני עשורים הגיע העת להפנים, כך נראית גאולה. היא תלויה בידי אדם, היא לא משנה סדרי עולם, ומאמץ אנושי נדרש כדי לבנות את המקדש. קחו אחריות. אומר הנביא. היא שלכם.

השאלה איך יראה ויתקבל בית המקדש השני בעיניהם של אותם אלה שחיו וראו את בית המקדש הראשון בתפארתו היא שאלה אקטואלית גם לדורנו בו חווינו את הגירוש הנורא מגוש קטיף.

עצם העיסוק בצרכי ציבור, דוגמת בניית בית המקדש, גורם לאדם לייחס פחות חשיבות לצרכי עצמו, וממילא כל מה שיש לו נראה לו מספק וטוב, וזוהי הברכה.

כמעט עשרים שנה לאחר הצהרת כורש והעם עייף ואיננו מסוגל לחשוב על בניית בית המקדש. עד שמגיע חגי ובנבואתו מצליח לעורר את העם.

את הפסוק עָמוּס הפאתוס "נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה" (יח) קורא ר' יהושע בן לוי כמופנה כלפי חטא שעל פניו הוא בתחתית סולם החטאים - חריגה מהזמן הראוי לתפילת מוסף. מה פשר העניין?

"ה' צדיק בקרבה" כך אומר צפניה בפרקנו. ירמיהו טען – ה' מעולם לא היה בקרבה על פני האדמה, יחזקאל טען שה' כבר לא בקרבה, ואילו צפניה אומר, "ה' צדיק בקרבה", ודווקא משום כך יבוא החורבן.

<p>כיצד יש להבין את סיפור האתון על כל התיאורים החריגים שבו? ומה צורך בכלל יש בסיפור האתון? </p>