מזמור קל"ב עוסק ביחס שבין מלכות בית דוד לבניין המקדש. הוא מזכיר את השבועה ההדדית, זו של דוד - שביקש לבנות בית לה', וזו של ה' - שמלכות בית דוד תהיה לעולם. זכרון השבועות הללו מובא בימי שיבת ציון כתפילה להשבת תפארתה של ציון עם התקומה המחודשת.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

מי הם "העומדים בבית ה' בלילות" (א) אליהם פונה מזמורנו?

המדרש, כדרכו לא פעם, לא רואה את הפסוקים כמתארים הוויה כללית, אלא מבקש לעגן את הפסוקים ברגע מסוים, באישיות מסוימת. כך בפרקנו האחים היושבים יחד בשמחה ובטוב לב הם משה ואהרון.

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (תהילים קל"ג, א) 

 

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ז 

"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו (וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום)" (בראשית ל"ז, ד), שהיה בא ושואל בשלומם ולא היו משיבים אותו, למה? שהיה כך מנהגו שהיה שואל בשלומם. 

מה עניינה של מנוחת ה' שכל כך מטרידה את מנוחתו של דוד במזמורנו? 

אני חושב שעד אחרון ימיי כשאבוא אל מזמור קל"ב, תעלה לפניי דמותו של חנן פורת, מורי וחברי. חנן שכשלימד וקרא לפנינו מתהליו של דוד, זה היה כאילו הדברים עצמם נכתבו באותה שעה, לראשונה, מצור-לבבו. 

"אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהילים קל"ב, ב) 

 

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה ע סימן א 

"וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול" (בראשית כ"ח, כ)

כתיב: "אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי" (תהילים ס"ו, יד),

אמר רבי יצחק הבבלי: "ודבר פי בצר לי" - שנדר מצוה בעת צרתו,

מהו "לאמר" (בראשית כ"ח, כ)? לאמר לדורות כדי שיהיו נודרים בעת צרתן,

מזמורנו הוא פלא. עוד לפני שאנו מבינים את כל מילות המזמור ואת פשרו המדויק, מנגינת המילים מדברת אל שומעיה. תיאור התינוק המתרפק בשלווה על אמו מביא אותנו לגעגוע גדול לא-לוהים.

מזמור זה יסודו במזמור חוכמה. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א). 

הברכה הפרטית (א-ג)

הפסקה הראשונה נפתחת בנמען הברכות: "אַשְׁרֵי כׇּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו" (א) ומפורטות הברכות הנוגעות לביתו ולפרנסתו: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" (ב-ג).

הברכה הלאומית (ד-ו)

מזמור זה יסודו במזמור חוכמה. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה" (א). 

מעשי ה' ומעשי האדם (א-ב)

הפסקה הראשונה של המזמור עוסקת בכך שפעולות האדם יצליחו רק אם ה' ירצה בהן. כך למשל אם אדם יבנה בית וה' לא ירצה בו, הבנאים עובדים לשוא: "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ" (א), וכך גם לגבי שמירת עיר: "אִם ה' לֹא יִשְׁמׇר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (א). 

הברכה בפריון (ג-ה)

Pages

x