מה פשר התפיסה שאלוקים נמצא למעלה והאדם למטה, והרי ה' נמצא בכל מקום ומלוא כל הארץ כבודו?

מזמור קכ"ב הוא אחד המזמורים המרגשים ביותר בספר תהילים. בכל פעם שאני קורא אותו אני עומד נפעם למול העובדה שהמילים העתיקות של עולי הרגל, שהעפילו אל מקום המקדש לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה, שבו להיות רלוונטיות מאי-פעם בימינו אנו.

"שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" (תהילים קכ"ב, ו) 

 

המשורר במזמורנו איננו תוהה 'האם יבוא עזרי?' אלא "מאין". ברור לו שהגאולה בא תבוא, הוא רק אינו יודע את מקורה ואת שעתה.

מזמור קכ"א מתאר איש היוצא יחידי לדרך רחוקה, כאשר את תחילת דרכו הוא עושה, כמנהג הימים ההם, בחברת בני לוויה המברכים אותו שתצלח דרכו.

מזמור ק"כ עוסק בהתמודדות עם לשון רעה. המשורר מדמה את הלשון הרעה ל"חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים" (ד) נעמוד על פשרו של הדימוי.

במזמור שלנו הבעת מחאה כנגד אלו הדוברים שקר ורע על אנשים. המדרש מצטרף לכיוון זה ומקצין את המסר.

"טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי. טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי" (תהילים קי"ט, סו-סז) 

 

"טרם אענה אני שוגג" - שבאם לא אדע כל פרטי המצות וטעמיהם, בקל אוכל לעבור על מצוה אחת בשגגה מבלי דעת, ואצטרך לענות ולהתנצל לאמר שאני שוגג, ולכן אבקש שטרם שאענה לאמר אני שוגג תלמדני טוב טעם ודעת,

"יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ" (פ) - שתי תנועות קיימות בפסוק זה: בקשה ממוקדת ונימוק המוביל למעגל רחב בהרבה.

Pages

x