"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל
לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם
אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ
אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ
אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים
בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם
נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ
עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (א-ח)

מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א). 

הציפייה לישועה (א-ב)

המשורר פותח את המזמור בכך שהוא והמתפללים תלויים בה': "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחׇנֵּנוּ" (ב).

תיאור המצוקה (ג-ד)

מזמור זה יסודו בתפילה לירושלים. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד" (א). 

השמחה בעלייה לירושלים (א-ג)

המשורר מעיד על שמחתו כשאומרים לו "בֵּית ה' נֵלֵךְ" (א), ומיד עובר לדבר בלשון רבים, כשהגיעו הוא וחבריו לירושלים: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם. יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (ב-ג).

תפקידי העיר (ד-ה)

המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת" (א). 

דברי המשורר (א-ב)

המשורר נושא את עיניו אל ההרים, אולי תוך כדי עלייה מן הגלות לארץ ישראל ושואל: "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?" (א) ומיד עונה לעצמו: "עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (ב).

דברי העונה (ג-ח)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א).

בקשה לישועה (א-ב)

המשורר קורא לה' שיציל אותו "מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה" (ב).

צרת המשורר (ג-ז)

מזמור קי"ט שונה ומיוחד משאר מזמורי תהילים. מעבר לכך שהוא הפרק הארוך ביותר בספר תהילים ובתנ"ך כולו (176 פסוקים), מזמור קי"ט הוא מזמור המחולק לבתים לפי סדר הא"ב (22 בתים), כאשר בכל בית יש 8 פסוקים המתחילים באותה האות. המזמור עוסק בתורה ובמעגליה: התורה וחשיבותה, המעלות בשמירת חוקי התורה והיתרון של שומרי דרך ה' מול הרשעים. ברקע חוזרות בקשות שונות של המשורר להושעה מאויביו. מכיוון שהמזמור ארוך, נכתוב כאן בקצרה את הנושא המרכזי בכל בית שבמזמור:

אהרון אמנם עושה עגל בארץ, אך בו בעת, מלמד אותנו המדרש, עיניו נשואות למרום, ובפיו הוא מצהיר  - האל יושב בשמים, לא על הארץ.

במזמורנו מבקש המשורר שעם ישראל יזכה למעמד של עבדים ושפחות של ה'. מעמד זה יהיה התשובה לבוז ולהשפלה של כל השונאים.

מה פשר התפיסה שאלוקים נמצא למעלה והאדם למטה, והרי ה' נמצא בכל מקום ומלוא כל הארץ כבודו?