מזמור זה יסודו במזמור הלל ושבח לה'. למזמור אין כותרת.

קריאה להלל את ה' (א-ג)

המזמור נפתח בקריאה לשומעים להלל את ה': "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' הַלְלוּ עַבְדֵי ה'. שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב ה' זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים" (א-ג).

מדוע יש להלל את ה'? (ד-ז)

ייתכן שיסודו של מזמור זה הוא שיר שהושר בטקס במקדש. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א). 

קריאה לקהל לברך את ה' (א-ב)

המשורר קורא לקהל לברך את ה': "הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כׇּל עַבְדֵי ה' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת. שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה'" (א-ב). ייתכן שהפנייה מיועדת דווקא לכוהנים, בגלל אזכור נשיאת הידיים, ותיאור הקהל כעומד בבית ה' גם בלילות, אך אין בכך הכרח.

ה' יברך את היחיד (ג)

במזמור מופיעות שלוש אמירות קצרות של שמחה ושפע, ולכן קשה לדעת מה טיבו של מזמור זה. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד" (א). 

אמירה ראשונה (א)

"הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (א): ייתכן שהכוונה היא למשפחה שיושבת יחד בנחלה משותפת או בסעודה חגיגית. אפשר גם שאין הכוונה למשפחה, אלא לאנשים מעם ישראל בכלל שיושבים יחד, אולי כחלק מעלייה לרגל.

אמירה שנייה (ב)

מזמור זה יסודו במזמור תפילה. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א). 

בקשה (א-ה)

המשורר פונה לה' בקריאה לזכור את דוד ואת הבטחתו לה': "זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי… עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (א-ה)

שלב א' - אפרתה ושדי יער (ו-י)

מזמור זה יסודו אולי במזמור חוכמה, אך מכיוון שהמזמור קצר קשה לקבוע את טיבו. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד" (א). 

הצהרת המשורר (א-ב)

המשורר מצהיר על ענוותו: "ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי" (א), ולכן הוא שיווה ודומם (השפיל והשקיט) את עצמו, כתינוק שסיים לינוק מאמו ולא מבקש עוד מאומה: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי" (ב).

מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א). 

פנייה לה' (א-ד)

המשורר פותח בתיאור מצבו "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (א), עובר לבקשה שה' ישמע את תפילתו: "אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אׇזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי" (ב), ומזכיר לה' שבכוחו לסלוח ולכפר על עוונות: "אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא" (ג-ד).

הציפייה לה' (ה-ח)

מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א). 

ישועת ה' מצרות עם ישראל (א-ג)

החלק הראשון של המזמור עוסק בצרות הרבות שפקדו את עם ישראל מימי נעוריו: "רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל" (א). המשורר מדמה את האויבים כחורשים את ישראל במחרשה וגורמים להשפלתם: "עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם" (ג).

בקשה (ד-ח)

מזמור קל"ט שימש השראה לפיוטים רבים. נעיין בפיוטו של ר' ישראל נג'ארה "אנה אלך מרוחך".

מזמור קל"ט פותח בתיאור של אדם שמבקש לברוח מאלוקיו אך יודע שאין לכך כל סיכוי, כמו יונה הנביא שמנסה לברוח מאלוקיו. סופו של המזמור בכניסה למרחב קרוב לאלוקים ועמידה פנים אל מול פנים.

"גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם" (תהילים קל"ט, טז) 

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לא ד"ה בעשרה מאמרות