מי הם אותם "הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע, יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע" (יד)? ומה מביא אדם לשמוח ברע?

לא דרשה ארוכה, אפילו לא 140 תווים. מילים ספורות בלבד, המבטאות עולם שלם של חוכמה, ערכים, אמונות ודעות. זהו ספר משלי.

שמו של ספר משלי מלמד אותנו על תכונתו המרכזית - היותו רצוף במשלים רבים. אך נראה שאין הכוונה למשלים במשמעות הרווחת כיום.

את ספר תהילים אנו מסיימים במעין קונצרט של הללויה. וכמו בקונצרט פונה המנצח-המשורר לכל אחד מכלי הנגינה בתורו ומזמין אותו להלל את ה'. את "הגיבור המרכזי" משאירים לסוף: המשורר פונה אל האדם ומזמין אותו להלל ולהודות לה' "כל הנשמה תהלל יה הללו יה" (ו).

הקב"ה ברא את עולמו ומאז בכל רגע הוא מחדש אותו. באותו אופן מחדש הקב"ה גם את נשמתו של האדם בכל רגע ורגע ועל כך "כל הנשמה תהלל יה" (ו).

"כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ" (תהילים ק"נ, ו) 

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב 

אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי [=מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים], אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.

"לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּ יָהּ" (תהילים קמ"ט, ח-ט) 

 

שיאסרו מלכי ז' אומות כנען בזקים, לעשות בהם משפט הכתוב בתורה: "ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם" (דברים ז', כד). ולא יתראה זה כאכזריות, כי "הדר הוא לכל חסידיו" שקיימו כפי מצות ה' ולא הלכו אחרי חקירת השכל האנושי ומשפטיו, כשאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן והבקר.

 

 

 

רבי יצחק במדרש, על בסיס פסוק המופיע במזמורנו, רואה את קריאת שמע שלפני השינה כמעין חרב פיפיות המגנה על האדם הישן. אך מה בעצם הביא אותו לדרשה זו?

"הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" (ב) אחד מהכינויים של הקב"ה שניתן לו על ידי חנה הוא "ה' צבאות" והוא מלמד על המגע שקיים בין האלוקי הנשגב לבין הנבראים, צבאותיו. הצבא צריך את המלך שינהיג אותו, אך באותן אופן גם המלך צריך את צבאו שימליך אותו עליו.

את רשימת הקילוס שבפרקנו חותם האדם. המדרש מוצא מקומות נוספים שבהם האדם מופיע אחרון. מה פשר העניין?

Pages

x