מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "מִזְמוֹר לְדָוִד" (א). 

בקשה לשמיעת התפילה (א-ו)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה" (א). 

פנייה לה' (א-ה)

המשורר זועק ומתחנן לה': "קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן" (ב), ומתאר את מצבו בעת זעקתו: "אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד" (ג). המשורר מזכיר בקצרה את צרתו: "בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי" (ד) ומדגיש שאין לו מי שיסייע לו: "הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי" (ה).

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

בקשה לשמיעת התפילה (א-ב)

המשורר פותח את המזמור בבקשה שה' ישמע את תפילתו: "קְרָאתִיךָ חוּשָׁה לִּי הַאֲזִינָה קוֹלִי בְּקׇרְאִי לָךְ. תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב" (א-ב). 

בקשה מה' שישמור על המשורר מפיתויים (ג-ז)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (א). 

הצלה מאויבים (ב-ו)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר" (א) 

ידיעת ה' את האדם ודרכיו (א-ו)

מזמור קמ"ב מעניק הצצה מדויקת ומרטיטה אל תוך נפשו של דוד הנרדף, אל הלבדיות הנוראה שהוא מרגיש מחד, ואל השוועה והתחינה שהוא מפנה מתוך קרבה גדולה אל א-לוהיו. ואולי זה מה שהפך את מזמורנו לאחד המזמורים המובהקים שנאמרים בעת צרה.

 

"הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי
 זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ ה' אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים
" (ה-ו)

המשורר במזמור מבקש שבמהלך המאבק ברשעים לא ילמד חלילה ממעשיהם ולא ידבק במידותיהם הרעות. הוא מבקש מהקב"ה שישמור עליו בשלושה מישורים: בפיו שישאר נקי, במחשבתו ובמעשיו. 

"נשמטו בידי סלע שופטיהם" (ו) נאמר במזמור אך למה הכוונה? המדרש מזהה כאן אזכור לעונשם של משה ואהרון במי מריבה, כמו כאב שאיננו מרפה וצף ועולה בכל פעם מחדש.

"טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה" (תהילים ק"מ, ו)

 

אסתר רבה (וילנא) פרשה ז סימן ו 

"וכל עבדי המלך אשר בשער המלך וגו'" (אסתר ג', ב) - 

רבי יוסי בר חנינא פתח: "טמנו גאים פח לי" (תהילים ק"מ, ו) אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם מצודה פרשו לי עובדי כוכבים להפילני, אומרים לי: עבוד עבודת כוכבים, אם אני שומעת להם נענשתי ואם אין אני שומע להם הן הורגין אותי,

Pages

x