מהו שורש הסיבה לאי הצלחת תשובת יאשיהו? נראה שסיבת עזיבת ה' בתקופתו שונה מכל מה שקדם לה, ואנו מוצאים כאן התנתקות וסטייה מה' מסוג חדש שלא היה קודם בממלכת יהודה. סטייה שהיא כה שורשית, עד כי אפילו תהליך גדול ופלאי של תשובה לא יכל לה.
בימי יאשיהו נחלשה מאד האימפריה האשורית ומצרים הלכה והתחזקה. העיניים היו נשואות דרומה בחשש. רק מאוחר יותר יתברר שההתמקדות במצרים הייתה טעות היסטורית.
בימי יאשיהו מתרחשת מהפכה רוחנית, הפותחת אופציה לגאולה שלמה, כולל חזרת עשרת השבטים מהצפון. אך עדיין קיימת האופציה לחורבן, על ידי אויב שיבוא מצפון.
ה' שולח את הנביא "צפונה", להחזיר את 'עשרת השבטים'. אם ניתנת ליהודה הזדמנות נוספת ואחרונה בדמותו של יאשיהו, לא ייתכן שלא יקבלו אותה גם שבטי ישראל שבצפון.
יאשיהו מת במלחמה, דבר המלמד שמלכותו היתה צריכה להפסק, זאת על אף שהיה מלך צדיק. כל זאת מפני שטיהר אמנם את הארץ אך לא הגיע לליבות האנשים. הדים לכך ניתן לראות בדבריו של ירמיהו בפרקנו.
נבואות ירמיהו נפתחות בזכירת חסד נעורים ואהבת כלולות בין ה' לישראל. הקשר בין ה' לישראל יסודו באהבה וחסד. ודווקא זה מעלה את השאלה החמורה – איך תוכל האישה שבגדה לשוב אל אהבת כלולותיה?
ישראל שוכנת בין שתי מעצמות גדולות - מצרים ואשור היושבות על נהרות גדולים והיא תלויה בהן לשבט או לחסד. הנביא מבהיר כי ישראל צריכים להשען על ה' שהוא "מקור מים חיים", ולא ללכת לשתות מ"נהרות" אחרים, אשר עלולים להאביד אותם בשטפון גדול.
הנביאים לועגים לעבודה הזרה, וירמיהו אף הוא טוען בפרקנו כי "וילכו אחרי ההבל ויהבלו" (ה). אך צריך לזכור שהעבודה הזרה לא היתה טפשות, אלא קידמת המחשבה האנושית של ימי קדם. המאבק באלילות הוא מאבק בחזית החשיבה האנושית, ובהבנת האלוהות כפי שהיתה באותם ימים.