"שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ" (ירמיהו ה', א)

 

והנה אמר דוד בספר תהלים: "נתנו [את] נבלת עבדך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ" (תהילים ע"ט, ב), הנה כי היו בירושלם חסידים ועבדי האל, ואיך אמר ירמיה "אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה"?

פירש אדוני אבי ז"ל כי ירמיה אמר "בחצות ירושלם" ואמר "ברחובותיה"

כי החסידים שהיו בירושלם היו מתחבאים בבתיהם

כדי לדאוג להצלחת התבואה צריך לבער את הקוצים מהשדה בזמן, לפני שיבשילו פירותיהם זרעונים. כך גם העם צריך לחזור בתשובה מבעוד מועד, לפני שהרעה תתפשט.

ישנה מחלוקת בין המפרשים כיצד צריך להבין את הפסוקים הראשונים של פרקנו. מחד, הם מתארים מציאות של נחמה לעם ישראל, אולם מאידך, המשך הפרק עוסק בדברי תוכחה ופורענות. מה טיבם אם כן של הפסוקים הראשונים? ומה פשר החיבור בין הנחמה לתוכחה?

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

הקב"ה מוכיח את ישראל על כך שבחרו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא דרשו אותו, זאת על אף שהעלה אותם ממצרים והביאם אל הארץ הטובה. דרישת ה' בעת צרה יכולה להוליד ישועות.

למה מתכוונים כשאומרים שהים נִגְרָשׁ? מה עושה מי שהולך שׁוֹבָב? ואם בא לך לתת מתנה, פשוט תָּשֻׁרִי. מילים וביטויים מהפרק

המבנה של ספר ירמיהו, כמו גם של ספרי נביאים אחרונים נוספים, מציב אתגר מיוחד.

מצד אחד, ישנם חלקים בספר שניתן לאגדם יחד ולראות את הקשר שביניהם ללא עוררין, כגון הנבואות על הגויים, נבואות גאולה וישועה ועוד (שהקשר ביניהם הוא נושאי) ונבואות מזמן החורבן והירידה למצרים (שהקשר בניהם הוא גם כרונולוגי).

Pages

x