תהיות על דרכי הנהגת ה' את העולם נשמעות לא פעם. גם ירמיהו בפרקנו תוהה כיצד יתכן שצדיק ורע לו רשע וטוב לו. על כך משיב לו הקב"ה.

הפסוקים הראשונים בפרקנו עוסקים בברית שכרת ה' עם ישראל, ובעונש למפר ברית זו. אך על איזו ברית מדובר?

אל מול האמונות הרווחות בדבר השפעתם של גרמי השמים על גורלו של האדם עומד ירמיהו וקובע עמדה ברורה: "כה אמר ה' אל דרך הגויים אל תלמדו, ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה" (ב). מהיכן בכלל נובעות האמונות הללו? ומדוע ישראל לא צריכים לחשוש מהן?

התפילה הנבואית קדמה לשליחות הנבואית, מאברהם אבינו, דרך משה, ונסתיימה בירמיהו. תפילתו של ירמיהו נדחית שוב ושוב. מה נשאר? את התשובה לכך נותן ירמיהו בפרקנו.

אחד המאפיינים הייחודיים לנבואת ירמיהו הוא המעורבות האישית, הבאה לידי ביטוי בתחושותיו, תגובותיו ותפילותיו. מעורבות זו נובעת מכך שירמיהו הוא הנביא היחיד שליווה את העם בזמן החורבן. עניין זה יש בו כדי להסביר את הצורך בחזרה המרובה על כך שהנבואה היא מאת ה'.

The Korah story teaches us that great responsibility comes before great privilege.

The only kind of leader that God chooses is one who makes unconditional commitment to the Jewish people his ultimate value.

We learn from the story of Korach about what ought to be the true goal of leadership.

הנביא מנסה להעביר מסר חשוב וחריף. אולם אנשי ירושלים לא מסוגלים להתעלות מעל לתדמית שמייצג ירמיהו מבחינתם ולנסות להקשיב לו ברצינות. 

קשה לומר נבואת חורבן קשה על המקדש כאשר עומדים בפתחו, אך נבואה זו מקבלת עוצמה יתירה כשהנביא הוא ירמיהו, מצאצאי בית עלי המסמל את חורבן שילה, ועצם נוכחותו מרמזת שמה שקרה בעבר עלול לקרות שוב.