אגרת היא ששלח ירמיה ליכניה וגלותו בגולה להשיב לכשדים ארמית תשובה אם אומרין להם לעבוד לעכו"ם.
פעמים רבות חוזר ירמיהו על הביטוי 'השכם' במהלך נבואותיו, בתארו את פעולתו יום יום בדבר ה'. ביטוי זה ייחודי לירמיהו וכמעט ואינו מצוי עוד בתנ"ך כולו. אם ננסה להתחקות אחר דפוסי התנהלותו של ירמיהו במהלך חייו נוכל למצוא פשר לביטוי זה, אשר שורשו נעוץ עמוק בנשמת ירמיהו.
כאשר חיפש הרמב"ם פסוק לסיים בו את הספר 'מורה נבוכים', הוא חיפש פסוק שיתאר את תמצית האדם במשפט אחד. את הפסוק הוא בחר מפרקנו.
בלי חשבון נפש ובלי לקיחת אחריות ובחינה רפלקטיבית של אורחות החיים אין אפשרות לעמוד על הכשלים ההתנהגותיים. במצב שכזה אדם יכול להיות בטוח שהכל בסדר איתו ורק לרטון מדוע אין הקב"ה דואג לו ומשפר את מצבו.
מה פשר אמירת העם בעומדם בבית ה': "נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה" (י)? נראה כי על מנת להבין את פשר דבריהם יש להבין את המילה "נִצַּלְנוּ" כביטוי שמקורו בשפה הארמית.
הימים ימי שלהי בית המקדש הראשון. החזית הצפונית קרבה והולכת, מלכות ישראל נפלה זה מכבר, ויושבי ירושלים שאננים כמו לא קרה דבר. ירמיהו מסתובב בעיר, מוכיח את יושבי ירושלים ומפיץ נבואות קודרות. נגדו עומד כל הממסד: נביאים וכוהנים מלכים ומנהיגים.
A lesson on dealing with anger from God's reaction to the Sin of the Spies.
כיצד יתכן, שואל הנביא בשם ה', שאינכם יראים אותי ואינכם פוחדים ממני, אני ששמתי חול גבול לים?! מה פשר השאלה הזאת? מה משמעות היות החול גבול לים?