"יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים" (תהילים ע"ב, ה)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד ב 

תניא נמי הכי [=שנינו גם כך]: ותיקין היו גומרין אותה [את קריאת שמע] עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום.
אמר רבי זירא: מאי קראה [=מה המקור בפסוק]?
"ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" (תהילים ע"ב, ה). 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד ב 

 The starkest illustration of the contrast that is (according to Abarbanel) the theme of this Psalm is the image of God coming to the aid of a pauper rummaging through the trash in search of food.

כאשר דוד המלך נמצא בגת, אחוז בידי פלשתים, הוא חש בבחינה של גלות. את התחושה האישית הזו הוא מחבר לצער הגדול של כנסת ישראל, כאשר היא נמצאת בגלות ואין לה את היכולת להופיע בעולם ולהשמיע את קולה.

"לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר" (תהילים ע', א)

מזמור "אַל תַּשְׁחֵת" השני, ממשיך את הקו המוסרי של דוד בדבריו אל שאול

האדם נתון בסכנה קיומית מצד אויביו. האויבים מדומים לחיות רעות. הוא מבקש מה' שיושיע אותו, כי הוא היחיד שיכול לעקור את שיני הרשע ולמנוע את הפגיעה בצדיק.

דוד ואנשיו שוכבים במערה כאריות לוהטים ורואים את ההזדמנות ניצבת לנגד עיניהם - איך ימלוך דוד אם לא ישלח ידו?

מה משמעות כותרת המזמור?

כאשר אדם נתון בידי אויביו, חסר אונים, רק בטחון בה' ובשליטתו במציאות יכול לעודד אותו. 

המשורר יוצא אל המדבר, אל נופי בראשית, שם אפשר לפגוש את ה' וגם להתבונן מבחוץ על הדברים, מנקודת מבט חדשה, ולקבל כוח להמשיך להתמודד.